חלק ראשון (קמא) · תורה קצט

חלק א

דַּע שֶׁיֵּשׁ הַמְתָּקָה לְהִנָּצֵל מֵעֹנֶשׁ שֶׁל אַלְמָן, שֶׁלֹּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא, עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין טַעַם מְתִיקוּת בְּהַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִזֶּה הָעֹנֶשׁ, לִבְלִי לִהְיוֹת אַלְמָן, חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה אוֹתִיּוֹת אַלְמָן – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ (תהלים קיט); שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין מְתִיקוּת בְּהַתּוֹרָה נִצּוֹלִין מֵהָעֹנֶשׁ הַזֶּה,

וְגַם הַכָּתוּב מְסַיֵּם: מִדְּבַשׁ לְפִי – שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַמְּתִיקוּת שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּהַתּוֹרָה מַמְתִּיקִין הַדִּין שֶׁל מִיתַת אִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אִשָּׁה כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים: