חלק ראשון (קמא) · תורה ערה
חלק א
דַּע, שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד. וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הָאָדָם, אִם הִיא נְשָׁמָה גְּדוֹלָה, שֶׁהִיא יְקָרָה מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נוֹתְנִין לָהּ לִהְיוֹת מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִקַּח לוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ תַּכְלִית כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא.
וּלְחִפּוּשׂ צְרִיכִין נֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים י:), שֶׁחִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת, וְלָמְדוּ מִפָּסוּק: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְהַנֵּרוֹת נַעֲשִׂין מִן הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: נֵר מִצְוָה (משלי ו׳:כ״ג), וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא.
וְזֶה בְּחִינַת: בַּמֵּתִים חָפְשִׁי – כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת (שבת קנא:). חָפְשִׁי, הַיְנוּ בְּחִינַת הַחִפּוּשׂ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת, כִּי הַמִּצְווֹת הֵם נֵרוֹת שֶׁעַל־יָדָם הַחִפּוּשׂ כַּנַּ"ל.
אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּחַיָּיו, וְגַם בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים הוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזֵי אָבִיו: