מסכת נדה · דף עא
ויקדש עצמו בשעת תשמיש
אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר (תהלים קכז, ג) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן
מאי קא משמע לן דהא בלא הא לא סגי
מאי שכר פרי הבטן א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן
בית שמאי אומרים [וכו'] מאי טעמייהו דבית שמאי אי נימא משום דכתיב (אסתר ד, ד) ותתחלחל המלכה ואמר רב מלמד שפרסה נדה הכא נמי אגב ביעתותא דמלאכא דמותא חזיא והאנן תנן שחרדה מסלקת את הדמים הא לא קשיא פחדא צמית ביעתותא מרפיא
אלא הא דתנן ב"ש אומרים כל האנשים מתים זבין וב"ה אומרים אין זב אלא מי שמת זב
אקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו
אלא טעמא דב"ש כדתניא בראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות
בראשונה היו מטבילין על גבי זבין מתין והיו זבין חיין מתביישין התקינו שיהו מטבילין על גבי כל האנשים מפני כבודן של זבין חיים
מתני׳ האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם ומטמאה באהל
רבי יהודה אומר אינה מטמאה משום כתם מפני שנעקר משמתה ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם אמר רבי יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל
גמ׳ מכלל דתנא קמא סבר אף על גב דנעקר דם משמתה מטמאה משום כתם
אמר (רבי) זעירי מקור מקומו טמא איכא בינייהו
ומודה רבי יהודה
מכלל דתנא קמא סבר באהל נמי מטמא אמר רב יהודה דם תבוסה איכא בינייהו
דתניא איזהו דם תבוסה פירש ר"א ברבי יהודה הרוג שיצא ממנו דם בין בחייו בין במותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה
וחכמים אומרים ברה"י ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור
אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו ספק מיעוטו בחייו ורובו במותו זהו דם תבוסה
רבי יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם והיה מוטל במטה ודמו מטפטף לגומא טמא מפני שהטפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני
עמוד ב
שראשון ראשון נפסק שפיר קאמרי ליה רבנן לר' יהודה ר' יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם
ר"ש אומר צלוב על העץ שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא רבי יהודה מטהר שאני אומר טפה של מיתה עומדת לו על גב העץ
ורבי יהודה נימא איהו לנפשיה שאני אומר טפה של מיתה עומדת על גב המטה שאני במטה דמחלחלה
מתני׳ בראשונה היו אומרים היושבת על דם טהור היתה מערה מים לפסח
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב"ה ב"ש אומרים אף כטמא מת
גמ׳ מערה אין נוגעת לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו
אימא סיפא חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים לקדשים אין לחולין לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו
מתני' מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד
מתני׳ ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקורא לה שם
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה שהוא טהור
ב"ש אומרים צריכה טבילה באחרונה ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה
גמ׳ דאמר מר טבל ועלה אוכל במעשר
וקוצה לה חלה חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו
ומקפת דאמר מר מצוה לתרום מן המוקף
וקורא לה שם סד"א נגזור דלמא אתי למנגע בה מאבראי קמ"ל
ואם נפל מרוקה דתנן משקה טבול יום (משקין היוצאין ממנו) כמשקין הנוגע בהם ואלו ואלו אינן מטמאין חוץ ממשקה הזב שהוא אב הטומאה
בית שמאי מאי בינייהו אמר רב קטינא טבול יום ארוך איכא בינייהו
מתני׳ הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ומשמשה
ב"ש אומר מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן