מסכת מכות · דף כד
שֵׁית מְאָה וְחַד סְרֵי הָוֵי, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם.
(סימן דמשמק סק).
בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה, דִּכְתִיב ״מִזְמוֹר לְדָוִד [ה׳] מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם״.
״הוֹלֵךְ תָּמִים״ – זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״.
״פּוֹעֵל צֶדֶק״ – כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ.
״וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ – כְּגוֹן רַב סָפְרָא.
״לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ״ – זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, דִּכְתִיב ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ״.
״לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה״ – שֶׁלֹּא יָרַד לְאוּמָּנוּת חֲבֵירוֹ.
״וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ״ – זֶה הַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו.
״נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס״ – זֶה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁגֵּירַר עַצְמוֹת אָבִיו בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים.
״וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד״ – זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְּאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ ״אָבִי אָבִי, רַבִּי רַבִּי, מָרִי מָרִי״.
״נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר״ – כְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֱהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבֹא לְבֵיתִי.
״כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ״ – אֲפִילּוּ (בְּ)רִבִּית גּוֹי.
״וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח״ – כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי.
כְּתִיב ״עֲשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם״ – כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לְמִקְרָא הַזֶּה הָיָה בּוֹכֶה, אֲמַר: מַאן דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ – הוּא דְּלָא יִמּוֹט, הָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ – יִמּוֹט.
אֲמַרוּ לֵיהּ: מִי כְּתִיב ״עֹשֵׂה כׇּל אֵלֶּה״? ״עֹשֵׂה אֵלֶּה״ כְּתִיב, אֲפִילּוּ בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה״, הָתָם נָמֵי, הַנּוֹגֵעַ בְּכׇל אֵלֶּה – הוּא דְּמִטַּמֵּא, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ – לָא? אֶלָּא לָאו בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה, הָכָא נָמֵי בְּאַחַת מִכׇּל אֵלּוּ.
בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, דִּכְתִיב ״הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע״.
״הֹלֵךְ צְדָקוֹת״ – זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳״.
״וְדֹבֵר מֵישָׁרִים״ – זֶה שֶׁאֵינוֹ מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים.
״מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת״ – כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע.
״נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד״ – כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי.
״אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים״ – דְּלָא שָׁמַע בְּזִילוּתָא דְּצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְשָׁתֵיק, כְּגוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
״וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע״ – כְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה.
וּכְתִיב: ״הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן״.
בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ, דִּכְתִיב ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה׳ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם (ה׳) אֱלֹהֶיךָ״.
״עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט״ – זֶה הַדִּין. ״אַהֲבַת חֶסֶד״ – זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים. ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת״ – זֶה הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא, אָמְרָה תּוֹרָה ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת״, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּם לַעֲשׂוֹתָם בְּצִנְעָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
חָזַר יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימָא דִּרְשׁוּנִי בְּכׇל הַתּוֹרָה! אֶלָּא: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אַרְבַּע גְּזֵירוֹת גָּזַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַל יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וּבִיטְּלוּם. מֹשֶׁה אָמַר: ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב״, בָּא עָמוֹס וּבִיטְּלָהּ, [שֶׁנֶּאֱמַר]: ״חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב וְגוֹ׳״ וּכְתִיב ״נִחַם ה׳ עַל זֹאת״.
מֹשֶׁה אָמַר: ״וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ״, בָּא יִרְמְיָה וְאָמַר: ״הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל״.
מֹשֶׁה אָמַר: ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים״, בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִיטְּלָהּ: ״הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת״.
מֹשֶׁה אָמַר ״וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם״, בָּא יְשַׁעְיָהוּ וְאָמַר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל״.
אָמַר רַב: מִסְתְּפֵינָא מֵהַאי קְרָא ״וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם״. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: דִּלְמָא כַּאֲבֵידָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, דִּכְתִיב ״תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ״! אֶלָּא מִסֵּיפָא [דִּקְרָא], ״וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם״. מַתְקֵיף לַהּ מָר זוּטְרָא: דִּלְמָא כַּאֲכִילַת קִישּׁוּאִין וְדִילּוּעִין.
וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפְּלָטָהּ [בְּרָחוֹק] מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, וְהִתְחִילוּ בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ גּוֹיִם שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף
עמוד ב
בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה.
בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מַכּוֹת