מסכת מכות · דף יב
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מַאן דְּאָמַר מֵתָה – כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּמַאן דְּאָמַר בָּטְלָה – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם דִּכְתִיב: ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה״ – אֲפִילּוּ חֲלָלִין שֶׁבּוֹ, אֲבָל הָכָא, אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה.
נִגְמַר דִּינוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּי טָעִיּוֹת טָעָה יוֹאָב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, דִּכְתִיב: ״וַיָּנׇס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה׳ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ״,
טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ, וְהוּא תָּפַס בְּקַרְנוֹתָיו. טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא מִזְבַּח בֵּית עוֹלָמִים, וְהוּא תָּפַס מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה. אַבָּיֵי אוֹמֵר: בְּהָא נָמֵי מִיטְעָא טְעָה: טָעָה – שֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְהוּא זָר הָיָה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שָׁלֹשׁ טָעִיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל רוֹמִי לִטְעוֹת, דִּכְתִיב: ״מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה״, טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא בֶּצֶר, וְהוּא גּוֹלֶה לְבׇצְרָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא שׁוֹגֵג, וְהוּא מֵזִיד הָיָה. טוֹעֶה – שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא אָדָם, וְהוּא מַלְאָךְ הוּא.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: עָרֵי מִקְלָט לֹא נִתְּנוּ לִקְבוּרָה, דִּכְתִיב: ״וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם״ – לְחַיִּים נִתְּנוּ וְלֹא לִקְבוּרָה. מֵיתִיבִי, ״שָׁמָּה״ – שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ! רוֹצֵחַ שָׁאנֵי, דְּגַלִּי בֵּיהּ רַחֲמָנָא.
כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: ״וְיָשַׁב בָּהּ״ – בָּהּ וְלֹא בִּתְחוּמָהּ! אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – לִקְלוֹט, כָּאן – לָדוּר.
״לָדוּר״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, לֹא מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְחִילּוֹת.
רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ״ – מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, אֵין גּוֹאֵל הַדָּם – רְשׁוּת בְּיַד כׇּל אָדָם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכׇל אָדָם חַיָּיבִין עָלָיו.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? מִי כְּתִיב: ״אִם רֹצֵחַ״? וְרַבִּי עֲקִיבָא: מִי כְּתִיב: ״יִרְצַח״?
אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: רוֹצֵחַ שֶׁיֵּצֵא חוּץ לַתְּחוּם, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם וַהֲרָגוֹ – נֶהֱרָג עָלָיו. כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, וְלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא!
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ״, יָכוֹל מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״.
וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי עֲקִיבָא, הַאי ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּעֲמוֹד בְּבֵית דִּין אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט״ – עַד שֶׁיַּעֲמוֹד בְּבֵית דִּין אַחֵר.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּמֵזִיד, בְּשׁוֹגֵג מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם יָצֹא יֵצֵא״ – מִכׇּל מָקוֹם.
וְהָתַנְיָא: וְהַהוֹרְגוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה! לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
אָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא יְהֵא סוֹפוֹ חָמוּר מִתְּחִלָּתוֹ: מָה תְּחִלָּתוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה, אַף סוֹפוֹ, בְּמֵזִיד – נֶהֱרָג, בְּשׁוֹגֵג – גּוֹלֶה.
תָּנֵי חֲדָא: אָב שֶׁהָרַג – בְּנוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גּוֹאֵל הַדָּם. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין בְּנוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גּוֹאֵל הַדָּם. לֵימָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא?
וְתִסְבְּרַאּ? בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִצְוָה בֵּין לְמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת, מִי שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לַכֹּל אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְאָבִיו לְהַכּוֹתוֹ וּלְקִלְלָתוֹ, חוּץ מִמֵּסִית, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו״!
אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּבְנוֹ, וְהָא בְּבֶן בְּנוֹ.
מַתְנִי׳ אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפָּנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים – כְּלִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ – כְּלַחוּץ!
מַעֲשֵׂר אַעָרֵי מִקְלָט קָא רָמֵית? מַעֲשֵׂר בְּחוֹמָה תְּלָה רַחֲמָנָא, עָרֵי מִקְלָט בְּדִירָה תְּלָה רַחֲמָנָא – בְּנוֹפוֹ מִתְּדַר לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ לָא מִתְּדַר לֵיהּ.
וּרְמִי מַעֲשֵׂר אַמַּעֲשֵׂר, דְּתַנְיָא: בִּירוּשָׁלַיִם – הַלֵּךְ אַחַר הַנּוֹף, בְּעָרֵי מִקְלָט – הַלֵּךְ אַחַר הַנּוֹף. אָמַר רַב כָּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה וְהָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא,
עמוד ב
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּמְעָרָה – הַולֵּךְ אַחַר פִּתְחָהּ, בְּאִילָן – הַולֵּךְ אַחַר נוֹפוֹ.
אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה גַּבֵּי מַעֲשֵׂר לְחוּמְרָא, עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי פָּרֵיק – בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי פָּרֵיק. עִיקָּרוֹ מִבִּפְנִים וְנוֹפוֹ מִבַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה – בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה.
אֶלָּא גַּבֵּי עָרֵי מִקְלָט, בִּשְׁלָמָא עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ. אֶלָּא עִיקָּרוֹ בִּפְנִים וְנוֹפוֹ בַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ?! הָא גַּוַּאי קָאֵי!
אָמַר רָבָא: בְּעִיקָּרוֹ – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מָצֵי קָטֵיל. קָאֵי בְּנוֹפוֹ, וְיָכוֹל לְהוֹרְגוֹ בְּחִצִּים וּבִצְרוֹרוֹת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמָצֵי קָטֵיל לֵיהּ.
כִּי פְּלִיגִי – בְּמֶהֱוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ. מָר סָבַר: הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ. וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ.
רַב אָשֵׁי אָמַר: מַאי ״אַחַר הַנּוֹף״ – אַף אַחַר הַנּוֹף.
מַתְנִי׳ הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר – גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה, וּבֶן לֵוִי – גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם וְגוֹ׳״, ״וְשַׂמְתִּי לְךָ״ – בְּחַיֶּיךָ. ״מָקוֹם מִמְּקוֹמְךָ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַגְלִין בַּמִּדְבָּר. לְהֵיכָן מַגְלִין – לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
מִכָּאן אָמְרוּ: בֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג – גּוֹלֶה מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ, וְאִם גָּלָה לְפִלְכּוֹ – פִּלְכּוֹ קוֹלְטוֹ. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: מַאי קְרָא? ״כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב״ – עִיר שֶׁקְּלָטַתּוּ כְּבָר.
מַתְנִי׳ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לָעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם ״רוֹצֵחַ אֲנִי״, אָמְרוּ לוֹ: ״אַף עַל פִּי כֵן״ – יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ״.