מסכת בבא קמא · דף קב
סְתָם עֵצִים – לְהַסָּקָה הֵן עוֹמְדִין.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: וְעֵצִים לְהַסָּקָה – תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבוּסָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נוֹתְנִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לְתוֹךְ הַמִּשְׁרָה וּלְתוֹךְ הַכְּבוּסָה.
מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר קְרָא: ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לְמִשְׁרָה, ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לִכְבוּסָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אָמַר קְרָא: ״לָכֶם״ – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם.
וְרַבָּנַן נָמֵי, הָכְתִיב ״לָכֶם״! ״לָכֶם״ דֻּומְיָא דִּ״לְאָכְלָה״ – בְּמִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִיעוּרוֹ שָׁוִין, יָצְאוּ מִשְׁרָה וּכְבוּסָה שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּיעוּרָן.
וְרַבִּי יוֹסֵי נָמֵי, הָכְתִיב ״לְאׇכְלָה״! אָמַר לָךְ: הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא. דְּתַנְיָא: ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לִמְלוּגְמָא. אַתָּה אוֹמֵר ״לְאׇכְלָה״ וְלֹא לִמְלוּגְמָא; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא ״לְאׇכְלָה״ וְלֹא לִכְבוּסָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לָכֶם״ – הֲרֵי כְּבוּסָה אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לְאׇכְלָה״? ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לִמְלוּגְמָא.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת הַכְּבוּסָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַמְּלוּגְמָא? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַכְּבוּסָה – שֶׁשָּׁוָה בְּכׇל אָדָם, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַמְּלוּגְמָא – שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּכׇל אָדָם.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לִמְלוּגְמָא, ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לְזִילּוּף, ״לְאׇכְלָה״ – וְלֹא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה אַפִּיקְטְוִיזִין? כְּמַאן – כְּרַבִּי יוֹסֵי; דְּאִי כְּרַבָּנַן, אִיכָּא נָמֵי מִשְׁרָה וּכְבוּסָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הַשֶּׁבַח כּוּ׳. (סִימָן סב״ן)
יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵי דְּרַבִּי אַבָּא – קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב רַב הוּנָא וְקָאָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.
אַהְדְּרִינְהוּ רַב יוֹסֵף לְאַפֵּיהּ, אָמַר: בִּשְׁלָמָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה – אִצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: יָחִיד וְרַבִּים – הֲלָכָה כְּרַבִּים, קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּיָחִיד.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוָה בִּשְׁטָר – אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן. מִלְוָה עַל פֶּה – נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם.
אֶלָּא ״הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה״ לְמָה לִי? מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם הִיא, וּמַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם – הֲלָכָה כִּסְתָם!
מַחֲלוֹקֶת – בְּבָבָא קַמָּא, לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְּצִיאָה – נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְּצִיאָה, וְאִם הַיְּצִיאָה יְתֵירָה עַל הַשֶּׁבַח – נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח. וּסְתָם – בְּבָבָא מְצִיעָא, דִּתְנַן: כׇּל הַמְשַׁנֶּה – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה!
וְרַב הוּנָא – אִצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אֵין סֵדֶר לַמִּשְׁנָה, וּסְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הִיא. וְרַב יוֹסֵף – אִי הָכִי, כׇּל מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָמָא – נֵימָא: אֵין סֵדֶר לַמִּשְׁנָה, וּסְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחֲלוֹקֶת הִיא!
וְרַב הוּנָא – כִּי לָא אָמְרִינַן אֵין סֵדֶר לַמִּשְׁנָה, בַּחֲדָא מַסֶּכְתָּא; אֲבָל בִּתְרֵי מַסֶּכְתּוֹת אָמְרִינַן. וְרַב יוֹסֵף – כּוּלַּהּ נְזִיקִין חֲדָא מַסֶּכְתָּא הִיא.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי לַהּ גַּבֵּי הִלְכָתָא פְּסִיקָתָא – כׇּל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה; וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנּוֹתֵן מָעוֹת לִשְׁלוּחוֹ
עמוד ב
לִיקַּח לוֹ חִטִּין – וְלָקַח מֵהֶם שְׂעוֹרִין, שְׂעוֹרִין – וְלָקַח מֵהֶם חִטִּין; תַּנְיָא חֲדָא: אִם פָּחֲתוּ – פָּחֲתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ – הוֹתִירוּ לוֹ; וְתָנֵי חֲדָא: אִם פָּחֲתוּ – פָּחֲתוּ לוֹ, וְאִם הוֹתִירוּ – הוֹתִירוּ לָאֶמְצַע!
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבִּי מֵאִיר, וְהָא רַבִּי יְהוּדָה.
הָא רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר שִׁינּוּי קוֹנֶה; וְהָא רַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר שִׁינּוּי אֵינוֹ קוֹנֶה.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר – אֶלָּא בְּמִידֵּי דַּחֲזֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, אֲבָל לִסְחוֹרָה – לָא אָמַר!
אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הָא וְהָא רַבִּי מֵאִיר, וְלָא קַשְׁיָא – כָּאן לַאֲכִילָה, כָּאן לִסְחוֹרָה.
מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא: לְרַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְכִי מִי הוֹדִיעוֹ לְבַעַל חִטִּין – שֶׁיַּקְנֶה חִטִּין לְבַעַל מָעוֹת? מַתְקֵיף לַהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר סַסְרָטִי: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ חִטִּין וְחִטִּין נָמֵי לָא!
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שָׁאנֵי חִטִּין וְחִטִּין, דִּשְׁלִיחוּתֵיהּ קָא עָבֵיד – וְכִי בַּעַל הַבַּיִת דָּמֵי.
תִּדַּע – דִּתְנַן: אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ – אֵין לוֹ בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא בִּכְסוּת בָּנָיו, וְלֹא בְּצֶבַע שֶׁצָּבַע לִשְׁמָן, וְלֹא בְּסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן.
וְאַמַּאי? לֵימָא הָכָא נָמֵי: מִי הוֹדִיעוֹ לַצַבָּע – שֶׁיַּקְנֶה צִבְעוֹ לָאִשָּׁה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן [דִּשְׁלִיחוּתֵיהּ קָא עָבֵיד, וּכְיַד אִשְׁתּוֹ דָּמֵי? הָכָא נָמֵי] שְׁלִיחוּתֵיהּ קָא עָבֵיד, וּכְיַד בַּעַל הַבַּיִת דָּמֵי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: לֹא; כׇּל הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו – אֵין דַּעְתּוֹ עַל כְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַל תְּפִילָּיו? וּתְנַן: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו – מַעֲלִין לוֹ תְּפִילִּין! אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִין; דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַל תְּפִילִּין – הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו סָבַר: מִצְוָה קָא עָבֵידְנָא. וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַל כְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו – מִשּׁוּם אֵיבָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: וַהֲלֹא חַיָּיבֵי עֲרָכִין שָׁנוּ כָּאן, וּתְנַן: חַיָּיבֵי עֲרָכִין – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן;
וְכִי דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַל עַצְמוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ?!
אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא: כׇּל הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו – נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִקְנָה לָהֶן כְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מֵעִיקָּרָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה בְּשֵׁם חֲבֵירוֹ – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר. וְאִם אָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת״ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ בְּשֵׁם רֵישׁ גָּלוּתָא – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ רֵישׁ גָּלוּתָא לִמְכּוֹר. וְאִם אָמַר ״עַל מְנָת״ – כּוֹפִין אֶת רֵישׁ גָּלוּתָא לִמְכּוֹר.
אָמַר מָר: הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה בְּשֵׁם רֵישׁ גָּלוּתָא – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ רֵישׁ גָּלוּתָא לִמְכּוֹר. מִכְּלָל דְּמִקְנָא קַנְיָא לֵיהּ; לֵימָא פְּלִיגָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא, דְּאָמְרִי: וְכִי מִי הוֹדִיעוֹ לְבַעַל חִטִּין – שֶׁיַּקְנֶה חִטִּין לְבַעַל הַבַּיִת?
אִי מִשּׁוּם הָא – לָא קַשְׁיָא; כְּגוֹן דְּאוֹדְעֵיהּ לְבַעַל שָׂדֶה, וְאוֹדְעִינְהוּ לְסָהֲדֵי.
אֶלָּא אֵימָא סֵיפָא: ״עַל מְנָת״ – כּוֹפִין אוֹתוֹ רֵישׁ גָּלוּתָא לִמְכּוֹר. אַמַּאי? וְלֵימָא רֵישׁ גָּלוּתָא: לָא יְקָרַיְיכוּ בָּעֵינָא, וְלָא זִילוּתַיְיכוּ בָּעֵינָא!
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה בְּשֵׁם חֲבֵירוֹ, רֵישׁ גָּלוּתָא –