ברכות · פרק ט · חלק ב

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר: "בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים". אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב, אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״א:י״ג) "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד". רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הֲווּ קָא אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, פָּגְעוּ בֵּיהּ בְּרַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אָמְרוּ לֵיהּ: בַּהֲדֵי דַּחֲזִינָךְ, בָּרְכִינָן עֲלָךְ תַּרְתֵּי: "בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו", וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ". אָמַר לְהוּ: אֲנָא נַמִּי, כֵּיוָן דַּחֲזִתִּינְכוּ חֲשַׁבְתּוּן עִילָוָוא כְּשִׁשִּׁים רִבְּוָן יִשְׂרָאֵל, וּבָרִכְנָא עֲלַיְכוּ שָׁלֹשׁ, הֲנָךְ שְׁתַּיִם, וּ"בָרוּךְ חָכָם הָרָזִים". אָמְרוּ לֵיהּ: חַכִּימְתְּ כּוּלֵי הַאי? יְהָבֵי בֵּיהּ עֵינַיְהוּ, וְשָׁכִיב.

קכו מִשְׁנָה. עַל הַזִּיקִים, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם". גְּמָרָא. מַאי 'זִיקִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירֵי לִי שְׁבִילֵי

דִּרְקִיעָא כִּשְׁבִילֵי דִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ, וּגְמִירִי: דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא, חָרַב עָלְמָא. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּעָבַר! (זיהרא) [זִיוֵיהּ] הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזִי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִיקְרַע, (דמגלגל) וְמֶחֱזֵי נְהוֹרָא דִּרְקִיעָא. רַב אַשִׁי אָמַר: כּוֹכְבָא (דשביט) הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְּכִסְלָא, וְחָזִי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְעִית, וּמֶחֱזִי כְּמַאן דְּעָבַר. שְׁמוּאֵל רָמִי, כְּתִיב: (איוב ט׳:ט׳) "עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה", וּכְתִיב: (עמוס ה׳:ח׳) "עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל", הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל, לָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי צִנָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִנָּה שֶׁל כִּימָה, לֹא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל. וּגְמִירִי, אִי לָאו עוּקְצָא דְּעַקְרְבָא דְּמָנַח בִּנְהַר דִּינוּר, כָּל מַאן דַּהֲוָה טַרְקָא לֵיהּ עַקְרְבָא, לָא הֲוָה חַיִּי. וְהַיְנוּ דְּקָא אָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: (איוב ל״ח:ל״א) "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנֹּת כִּימָה, [וּמֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ"]. מַאי 'כִּימָה'? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּמֵאָה כּוֹכְבֵי. אַמְרֵי לָהּ, דְּמִיכַנְּפָן וְאַמְרֵי לָהּ, דְּמִיבַדְּרָן. מַאי 'עָשׁ'? אָמַר רַב יְהוּדָה: 'יוּתָא'. מַאי 'יוּתָא'? אַמְרֵי לָהּ: זְנַב טָלֶה, וְאַמְרֵי לָהּ: רֵישָׁא דְּעֶגְלָא. וּמִיסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר: זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: (שם) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם", אַלְמָא חָסְרָא, וּמִתְחֲזִי (כמטרף) [כְּטַרְפָא] דְּטָרִיף. וְהָא דְּקָא אַזְלָא אַבַּתְרָהּ, דְּאָמְרָה לָהּ: "הַב לִי בָּנַי", (הב לי בני) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְסָתְמָהּ, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִן עָשׁ, וּסְתָמָהּ. וְלִהֲדַר לָהּ? (מדיליה) אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ! אִי נַמִּי: אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר. וְלִיבְרִי לֵיהּ תְּרֵי כּוֹכְבֵי אַחֲרִינִי? (קהלת א׳:ט׳) "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"! אָמַר רַבִּי נָתָן: (בר יצחק) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, דִּכְתִיב: (איוב ל״ח:ל״ב) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם".

קכז וְעַל הַזְּוָעוֹת. מַאי 'זְוָעוֹת'? אָמַר רַב קְטִינָא: גּוֹהָא. רַב קְטִינָא הֲוָא קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא. כִּי מָטָא אַפִּתְחָא דְּבֵי אוֹבָא טַמְיָא, גָּנַח 'גּוֹהָא'. אָמַר: מִי יָדַע אוֹבָא טַמְיָא הַאי 'גּוֹהָא' (דגנח) מַהוּ? רָמָא לֵיהּ קַלָא: קְטִינָא קְטִינָא, אַמַּאי לָא יָדַעְנָא? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל, מוֹרִיד שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְקוֹלָם נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַיְנוּ 'גּוֹהָא'. אָמַר רַב קְטִינָא: אוֹבָא טַמְיָא, כַּדִּיב הוּא, וּמִילֵיהּ כַּדִּיבִין. אִי הָכִי, "גּוֹהָא, גּוֹהָא", מִבָּעִי לֵיהּ. (אין) [וְלָא הִיא], "גּוֹהָא גּוֹהָא" עָבִיד, וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִטְעוּ כּוּלֵי עָלְמָא אַבַּתְרֵיהּ. וְרַב קְטִינָא דִּידֵיהּ אָמַר: כַּפָּיו סוֹפֵק זוֹ עַל גַּב זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:כ״ב) "וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי, וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי". רַבִּי (יונתן) [נָתָן] אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי". רַבָּנָן אַמְרֵי: בּוֹעֵט בָּרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ה:ל׳) "הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: דּוֹחֵק אֶת רַגְלָיו תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ו:א׳) "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". (ויש אומרים: שואג בקולו ומרעיש עולמות, שנאמר: (שם כה) "ה' ממרום ישאג" וגו')

וְעַל הָרְעָמִים. מַאי 'רְעָמִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל: עַנְנֵי (דאתיא) בְּגַלְגְּלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ז:י״ט) "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ". וְרַבָּנָן אַמְרֵי: עַנְנֵי דְּשָׁפְכֵי מַיָּא לַהֲדָדֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו י׳:י״ג) "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: בַּרְקָא תַּקִיפָא, דְּבָרִיק עַנְנַיָא וּמִתְבַּר גְּזִיזֵי דְּבַרְזָא. רַב (אסי) [אַשִׁי] אָמַר: עַנְנֵי, חַלְחוּלֵי מְחַלְחְלֵי, וְאַתִּי זִיקָא וּמְנַשֵּׁב אַפּוּמַיְהוּ, וְדָמִי כְּזִיקָא עַל פּוּם דָּנֵי. וּמִסְתַּבְּרָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּבָרִיק בַּרְקָא וּמְנַהֲמֵי עַנְנֵי וְאַתִּי מִטְרָא.

וְעַל הָרוּחוֹת. מַאי 'רוּחוֹת', אָמַר אַבַּיֵי: זַעֲפָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי, דְּזַעֲפָא בְּלֵילְיָא לָא הֲוֵי. וְהָא קָא חֲזִינָן דַּהֲוֵי? הַהוּא, דְּאַתְחוּלֵי בִּימָמָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי דְּזַעֲפָא, שְׁתֵּי שָׁעֵי לָא קָאִי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ט׳) "לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה", וְהָא קָא חֲזִינָן דְּקָאִי? דְּמַפְסִיק בֵּינִי בֵּינִי.

וְעַל הַבְּרָקִים אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם". מַאי 'בְּרָקִים'? אָמַר רָבָא: בַּרְקָא. וְאָמַר רָבָא: בַּרְקָא יְחִידָאָה, וּבַרְקָא חִיוְרָא, וּבַרְקָא יְרוֹקְתָא, וְעַנְנֵי דְּסָלְקָן בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית וְאַתְיָן מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית, וּשְׁתֵּי עַנְנֵי דְּסָלְקָן חֲדָא לְאַפֵּי חֲבֵרְתָּהּ, כּוּלְּהוּ קַשְׁיָן. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְמִיבָּעִי רַחֲמֵי. וְהַנֵי מִילֵי בְּלֵילְיָא, אֲבָל בְּצַפְרָא, לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הַנֵי עַנְנֵי דְּצַפְרָא, לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא, דִּכְתִיב: (הושע ו׳:ד׳) "וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: הָא אַמְרֵי אִינְשֵׁי: כַּד מִפְתַּח בָּבֵי־מִטְרָא, בַּר חַמְרָא, מוֹךְ שַׂקִּיךְ וְגַנִּי. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּקָטַר בְּעִיבָא, הָא דְּקָטַר בַּעֲנָנָא.

קכח אָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא (כדי) לִפְשֹׁט עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ג׳:י״ד) "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". וְאָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה [אֶת הַ]קֶּשֶׁת בֶּעָנָן, צָרִיךְ שֶׁיִּפֹּל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֶמַר: (יחזקאל א׳:כ״ח) "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן [וְגוֹ'], וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי". לַיְטֵי עֲלָהּ בַּמַעֲרָבָא, מִשּׁוּם דְּמֶחֱזִי כְּמַאן דְּקָא סָגִיד לְקַשְׁתָּא. אֲבָל בְּרוּכִי, וַדַּאי מִבְרִיךְ. מַאי מְבָרֵךְ? אוֹמֵר: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית". בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: "נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". וְאָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, נֵימְרִינְהוּ לְהוּ לְתַרְוַיְהוּ: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ".

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". אֵימָתַי? אָמַר אַבַּיֵי: כִּי אָתָא מִטְרָא כּוּלֵי לֵילְיָא, וּבְצַפְרָא אַתִּי אִסְתְּנָא וּמְגַלְּיָא לְהוּ לִשְׁמַיָּא. וּפְלִיגָא דְּרַפְרָם בַּר פָּפָּא, [אָמַר רַב חִסְדָּא], דְּאָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא, אָמַר רַב חִסְדָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא נִרְאֵית רָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:ג׳) "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם".

תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". וְאֵימַת הֲוֵי? אָמַר אַבַּיֵי: כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִין, וַהֲדַר מַחֲזוֹר, וְנָפְלָה תְקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַּאי, בְּאוֹרְתָּא דִּתְלָת נָגְהֵי אַרְבַּע.

[מִשְׁנָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל", בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים. גְּמָרָא]. 'לִפְרָקִים', עַד כַּמָּה? אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְּבָבֶל, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". וְהָאִידְנָא דְּשַׁנְיוּהָ פַּרְסָאֵי, מִבֵּי שְׁבוּר וּלְעֵיל. [רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵאִיהִי דְּקִירָא וּלְעֵיל]. וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּיגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשָׁבִיסְתְּנָא, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית".

מַאי 'חִדֶּקֶל'? אָמַר רַב אַשִׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי 'פְּרָת'? שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. וְאָמַר רָבָא: הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מְחוֹזָא, מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָא דְּדִגְלַת.

מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה, הֵיכִי דָּמִי? כְּגוֹן דְּשָׁקִיל בִּידְקָא בְּאַרְעֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּטָבָא הִיא לְדִידֵיהּ, דְּמַסְּקָא אַרְעָא שִׂרְטוֹן וְשַׁבְּחָא, הַשְׁתָּא מִיהָא רָעָה הִיא. וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה, הֵיכִי דָּמִי? כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל גַּב דְּרָעָה הִיא לְדִידֵיהּ, דְּאִי שָׁמַע בָּהּ מַלְכָּא, שָׁקִיל לָהּ מִינֵיהּ, הַשְׁתָּא מִיהָא טוֹבָה הִיא.

קכט מִשְׁנָה. הַצּוֹעֵק עַל מַה שֶּׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. גְּמָרָא. וְלָא מְהַנוּ רַחֲמֵי? וְהָא מוֹתִיב (רבי אבא) [רַב יוֹסֵף]: (אַמַּאי דִּכְתִּיב) (בראשית ל׳:כ״א) "וְאַחַר יָלְדָה בַּת [וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה"]. מַאי 'וְאַחַר'? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ. אָמְרָה: (לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם) שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁתָּא דִּידִי וְאַרְבַּע דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת, הָא עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת (מן) הַשְּׁפָחוֹת. מִיָּד נֶהֶפְּכָה וְהָיְתָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". (שדנה דינה לעצמה) אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים. וְאִי בָּעִית אֵימָא: (התם) [מַעֲשֶׂה דְּלֵאָה], בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים [יוֹם] הֲוָה, כִּדְתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעִים, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁיְּהֵא זָכָר, מֵאַרְבָּעִים [יוֹם] וְעַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁלֹּא יְהֵא סַנְדָּל. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁשָּׁה, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁלֹּא יְהֵא נֵפֶל, מִשִּׁשָּׁה וְעַד תִּשְׁעָה, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁיֵּצֵא בְּשָׁלוֹם.

קל תנו רבנן מעשה הלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה [בעיר] ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה' מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסו [בשוקא דציון] חזייה דקא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד [א"ל] ההוא בדברי תורה כתיב יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא חזייה דקא מיתנח א"ל יסורי קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב

ת"ר הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתצילני מזה וכיוצא ואל יארע בי דבר קלקלה [ועון] ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה על עונותי אמר אביי לא לימא איניש הכי דלא ליפתח פומיה לשטן דאר"ל וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן א"ר יוסי [יוסף] מאי קראה דכתיב כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום וגו' כי נפיק מאי אומר א"ר אחא מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מן האור רבי אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה איתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד איבריה אמר היינו [דרבי אחא] רב אחא (אמר רב) הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא איניש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם

קלא משנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך גו' כבל לבבך בשני יציריך ביצר טוב וביצר רע בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד

[גמ' חייב אדם לברך וכו'] מאי חייב אילימא דמברך על הרעה הטוב והמטיב ועל הטובה הטוב והמטיב והתנן (על הגשמים ו) על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה מנה"מ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן [רבי שמואל ברבי נחמני אמר] דאמר קרא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי אבהו [רב אחא משום רבי לוי] אמר מהכא חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם לחסד אשירה ואם למשפט אשירה רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא רבנן אמרי אמר קרא ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך אמר רב הונא אמר רבי [רב] משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא מטא האי דוכתא בעא אושפיזא ולא יהבו ליה אמר כל דעבדין מן שמיא לטב אזל בת בדברא אתא אריה אכליה לחמריה אתא שונרא אכלא לתרנגולא אתא זיקא כביה לשרגא אמר כל דעבדין מן שמיא לטב בלילה אתא גייסא שבייה למתא אמר להו היינו דאמרי כל דעבדין מן שמיא לטב ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך וגו' על כן יהיו דבריך מעטים

קלב (פיסקא בכל לבבך בשני יצריך) דרש רב נחמן בר [רב] חסדא מאי דכתיב וייצר ה' בשני יודין (ב' יצירות הללו למה אחד לטובה ואחד לפורענות) [שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע] מתקיף לה רב נחמן [בר יצחק] אלא מעתה גבי בהמה דלא כתיב בה וייצר ה"נ דלא שליט בה יצר הרע והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדרבי שמעון בן פזי דאמר אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי [אי נמי כרבי ירמיה בן אלעזר דאמר רבי ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני] ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וח"א לא פרצוף בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למ"ד כו' מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות בשלמא אחור למעשה בראשית היינו דלא איבראי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות (דקללה [דנחש] והתניא רבי (מאיר) אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מן הקטן בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו הנותרים וגו' ובקלקלה מתחילין מן הקטן שהרי בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא פורענות דמבול דכתיב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודין אלא למ"ד כו' מאי וייצר כדרבי שמעון בן פזי דאר"ש מן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר כו' מאי זכר ונקבה בראם כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב הכא זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא יחידי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אמר [רבי ירמיה ואיתימא] רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכא אלא למקום חתך בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן מיבעי ליה לכדרבי שמעון בן מנסיא דאמר ר"ש בן מנסיא באי דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם שכן בכרבי הים קורין לקלעתא בניתא דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד (שברא) [שבנאה] הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות אף אשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הולד ויביאה אל האדם [אמר רבי ירמיה בן אלעזר] מלמד שעשה הקב"ה לאדם הראשון שושבינות מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו למאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא א"ר נחמן בר יצחק מסתברא דזכר סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לא חלק לעולם הבא

קלג תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה (או מידה לידו) כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה מסיני כמרע"ה דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינצל מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע מאי לא ינקה רע מדינה של גיהנם שנקרא רע אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה שנאמר וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב יצחק אלא מעתה גבי אלישע דכתיב ויקם ילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחר דבריה ואחר עצתה הכא נמי אחר דבריה ואחר עצתה אמר רב אשי למאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו בי רב נמי לא קרא דכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש אחרי האיש ולא לפני האיש

אמר רבי יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי אלילים אחורי אלילים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לא ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא דארי טונא ודלא מנח תפילין אבל איכא חד מהני לא

קלד אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב על ב' מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר דומה לחטה שנא' לפתח חטאת רובץ ת"ר ב' כליות יש בו באדם יועצות אחת לטובה ואחת לרעה ומסתברא דטובה מימין ורעה משמאל שנאמר לב חכם לימינו ולב כדיל לשמאלו ת"ר לב מבין כליות יועצות קנה מוציא קול ושט מכנים כל מיני מאכל ריאה שואבת כל מיני משקין לשון מחתך פה גומר כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קורקבן טוחן קיבה ישנה אף ניעור ננער הישן וישן הנעור נימוק והולך לו תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת

קלה תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר הטוב שופטן שנאמר לבי חלל בקרבי רשעים יצר הרע שופטן שנא' נאם פשע לרשע בקרב לבי ובינונים זה וזה שופטן שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו אמר רבה כגון אנו בינונים א"ל אביי לא שבק מר חיי לכל בריה אמר רבא [רבה] ידע איניש בנפשיה אי צדיק הוא או רשע הוא אמר רבה [רבא] לא איברא עלמא אלא לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים אמר רב לא נברא העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי ורבי חנינא בן דוסא לאחאב העו"הז ולרבי חנינא בן דוסא העולם הבא

קלו ואהבת את ה' אלהיך וגו' תניא רבי אליעזר הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך [רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ת"ר] מעשה שגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש מצאו פפוס בן יהודה א"ל אי אתה מתירא מפני אומה זו א"ל אתה פפוס שאומרים עליך חכם אתה אי אתה אלא טפש אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן אמר להם מפני מה אתם רצים אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא טפש ומה במקום חיותנו אנו מתיראים במקום מיתתנו לא כל שכן ואף אנו כך בזמן שאנו עוסקים בתורה דכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך אנו מתיראים כשאנו פוסקים מדברי תורה עאכ"ו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו מי הביאך כאן אמר לו אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה איו לי שנתפסתי על דברים בטלים אמרו כשהוציאוהו לרבי עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקאות של ברזל והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים האהבה אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לנפי הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמרו ממתים ידך ה' ממתים מחלד אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא...

תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי כל כך העזת פניך ברבך א"ל תורה היא וללמוד אני צריך

מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר רבה מפני שהתורה נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה ורשב"ל אמר מפני שקושר בה תפילין ר"נ בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה כתנאי ר"א אומר מפני שכתוב בה [ר"ע אומר מפני שמראה בה טעמי תורה]

אמר רבי תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקים ויש אומרים אף חלומותיו ביושבין עליו ההוא בית הכסא דהוה בטבריא כי הוו עיילי בי תרי אפילו ביממא הוו מיתזקו רבי אמי ורב אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי אמרו להו רבנן לא מיסתפיתו אמרי ליה אנן קבלה גמירנא קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא קבלה דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי אביי מרבייא ליה אימיה אימרא למיעל בהדיה לבית הכסא ולרביא ליה גדיא שעיר בשעיר מיחלף רבא מקמי דהוה רישא מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא בתר דהוה רישא עבדא ליה כוותא ומנחא ליה ידא ארישיה

ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו הוה אמר ליה רב נחמן את עיילת בהדיה לב"הכ וידעת אי צנוע אי לא דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בב"הכ ור"נ מאי נפקא ליה מניה משום דתניא כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעין מן הספדנים ומן העונים אחריהם

תניא בן עזאי אומר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע על כל מושב שב חוץ מן הקורה אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא בר קפרא הוה מיזבן מילי בדינרי עד דכפנת אכול עד דצחית שתי עד דרתחא קדרך שפוך קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין

קלז ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מבעי ליה ותחס וחסתי מיבעי ליה א"ר אלעזר אמר ליה דוד לשאול מן התורה רודף אתה אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך ומאי צניעותא היתה בו בשאול דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא אל שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה להסך א"ר אלעזר מלמד שסיכך עצמו כסוכה ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט א"ר יוסי בר חנינא כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם שנא' והמלך דוד זקן וגו' ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו

קלח:

אם ה' הסיתך בי אר"א אמר ליה הקב"ה לדוד מסית קרית לי חייך שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן מכירין בו שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו. מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמננהו לא שקל מינייהו כופר וכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד: מאי עד עת מועד א"ר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא [משמיה דרבי חנינא] משעת שחיטת תמיד ועד זריקתו. ורבי יוחנן אמר עד חצות ממש. ויאמר למלאך המשחית בעם רב. מאי רב [אמר רבי אלעזר] א"ל הקב"ה למלאך טול הרב שבהן שיש לי ליפרע מהן כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין וכהשחית ראה ה' וינחם על הרעה. מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה שנא' ויאמר יעקב כאשר ראם. ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלהים יראה לו השה. רבי יצחק [נפחה] אמר כסף כפורים ראה שנאמר ולקחת את כסף הכפורים. ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב בהר ה' יראה. פליגי בה רבי יעקב [בר אידי] ורבי שמואל [בר נחמני] חד אמר כסף כפורים ראה וחד אמר בית המקדש ראה. ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה:

ורקיקה מק"ו ממנעל ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה של נעליך מעל רגליך. רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ"ש. רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק והלא דברים ק"ו ומה שק שאינו מאוס לפני ב"ו כך רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן:

קלט:

משנה כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו האפקורסים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. ואומר ה' עמך גבור החיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה':