שער שביעי - שער התשובה · פרק ז
אבל מפסידי התשובה רבים מאד וכבר זכרתי רובם במה שקדם מן השער הזה וממפסידיה עוד ההסכם על העבירה והוא ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה ולא תתכן תשובה עם זה
וכבר נאמר אין קטנה בעבירות עם ההתמדה ולא גדולה בהם עם בקשת המחילה והוא שההתמדה מורה על בזותו דבר האלהים ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לעונשו ובו נאמר (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה כי דבר ה׳ בזה,
ועוד כי ההתמדה על העבירה ואם היא קטנה הולכת וגדלה בהתמדתו עליה והגדולה כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה ליראת האלהים הולכת הלוך וחסור ומתמעטת עד שתמחה מספר עונותיו וינקה ממנה בעליה בתשובה
הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפיל פעמים רבות וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת ונראה החבל הגדול של ספינה בשמשמשין בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יפתח (ס״א יפסק) וישוב חלוש מכל חלוש
וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעבירות עם ההתמדה ובקשת המחילה ועל כן דמה אותם הכתוב בו כמו שנאמר (ישעיה ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא
וכבר נאמר אל תביט לקטנות מה שעשית אך תביט לגדולת מי שחטאת לו
ואל תשמח לסכלות בני אדם ברוע מצפונך וראוי שתאבל ליריעת הבורא במה שאתה צופן והשקפתו על נסתרותיך ונגלותיך ושהוא זוכר אותם לך יותר ממה שאתה זוכר מפני שאתה תשכח והוא לא ישכח ותתעלם ולא יתעלם כמ״ש (שם סה) הנה כתובה לפני ואמר (ירמיה יז) חטאת יהודה כתובה.
וממפסידיה עוד החזרה אל העבירה אחר השלמת תנאי התשובה ממנה כמו שאמר (שם לד) בפרשת הדבר אשר היה אל ירמיהו לשלח איש את עבדו ושאר הענין ההוא.
וממפסידיה גם כן מי שיבטיח (ס״א שייחל) את נפשו לשוב באחרית ימיו וחושב שיתרחק מן העבירות לאחר שיגיע אל רצונו וישלים תאותו מהם והוא כמרמה את אלהיו ובו אמרו רז״ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה
וכתוכחה אשר כתבתי בסוף זה המסר נפשי הכיני צדה לרוב אל תמעיטי, בעוד בחיים חייתך ויש לאל ידך כי רב ממך הדרך, ואל תאמרי מחר אקח צדה כי פנה היום כי לא תדעי מה ילד יום, ודעי כי תמול לעד לא ישוב וכל אשר פעלת בו שקול וספור וחשוב, ואל תאמרי מחר אעשה כי יום המות מכל חי מכוסה, מהרי עשות בכל יום חקו כי בכל יום המות ישלח חצו וברקו, ואל תתמהמהי מעשות חק דבר יום ביומו בי כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.
וממפסידי התשובה ג״כ שיהי׳ השב שב מקצת עונותיו ומתמיד על קצתם כמו שיצא מן העבירות שבינו ובין המקום וישוב מהם ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגנבה והדומה לזה ובזה נאמר (איוב יא) אם און בידך הרחיקהו ואמרו רז״ל בענין הזה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה למי שתופס שרץ בידו אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה שנאמר (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם,
ומה שהקדמנו ממפסידי השערים אשר קדמו בספר הזה כלם ג״כ מפסידים התשובה ואינני צריך לשנותם בשער הזה: