ניחום שונאו

לא ינחם אבל שהוא שונאו, מפני שיחשוב ששונאו שמח בצערו, ואינו תנחומים לו אלא צער, והכל לפי השנאה שביניהם. (רמ"א יו"ד סימן שלה ס"ב ש"ך שם סק"ב בשם הב"ח)