כשיודע שאינו הגון וראוי להיות ש"ץ

היודע בעצמו שאינו בקי מאוד ויודע לשמור אפילו משגגה, אין לו להכניס עצמו בעבודת השם [דהיינו להיות ש"צ]: ואם אינו ראוי והגון ובקי [ועובר כש"צ], אין ממתינים לו כשאר עונשים אלא גובין לאלתר. (משנ"ב סי' תקפא סק"י)