תזריע · פרק ב

רִבִּי אַבָּא הֲוָה אָזִיל לִכְפָר קַנְיָּא, (ס"א בפרקמטיא) לִמְעַרְתָּא דְלוּד. וַהֲווּ עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִיָּיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב, (משלי י״ב:ד׳) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וְגוֹ'. אֵשֶׁת חַיִל, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה. אִלֵּין (נ"א דא מהימנותא דשאר) עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן בְּעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ויקרא כ׳:כ״ג) וָאָקוּץ בָּם. כְּהָנֵי קוֹצִין וְגוּבִין דְּדַחֲקִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ וְלָא יָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָכִי הוּא וַדַּאי, אֵשֶׁת חַיִל, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהִיא גְּבִירְתָּא מִכַּמָּה חַיָּילִין וְכַמָּה מַשִּׁרְיָין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּעָלְמָא, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, וְכֹלָּא חַד. (ל"ג וכו' אשת חיל דא כנסת ישראל דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משיריין כמה צדיקים בעלמא וכלהו אקרון בנים לקודשא בריך הוא ולכנסת ישראל כמה דכתיב (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי' אלהיכם.) עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי אַבָּא כָּל חַד לֵימָא מִלָּה, בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר. (משלי ל״א:י׳) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי אֵשֶׁת חַיִל, כְּמָה דְּאַמָרָן. מִי יִמְצָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (ל"ג מי ימצא לאגחא ביה קרבא) מִי יִמְצָא, מַאן יִזְכֶּה לְמֶהֱוִי בֵּהּ בִּשְׁלִימוּ, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא עִמָּהּ תָּדִיר.

וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ, מִכְרָהּ, מִקְחָהּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, לְכָל אִינּוּן דְּלָא אִתְדַּבְּקָן בָּהּ בִּשְׁלִימוּ, וְלָא שְׁלֵמִין בַּהֲדָהּ, הִיא מָכְרָה לוֹן וְאַסְגְּרָא לוֹן בִּידָא דְּעַמָמִין אָחֳרָנִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שמואל א י״ב:ט׳) וַיַּעַזְבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְיָ' וַיִמְכּוֹר אוֹתָם בְּיַד סִיסְרָא. וּכְדֵין כֻּלְּהוּ רְחִיקִין מֵאִלֵּין פְּנִינִים עִלָּאִין קַדִּישִׁין, דְּלָא יְהֵא חוּלָקָא בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח קְרָא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּבְגִינֵי כַּךְ מָנֵי לֵהּ עַל עָלְמָא, לְאִתְדַבְּרָא עָלָהּ, כָּל זִיּוּנִין דִּלֵיהּ אַפְקִיד בִּידָהָא, וְכָל אִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא, וְעַל דָּא, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא אֲבַתְרֵיהּ, וְאָמַר, גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ. גְּמָלַתְהוּ טוֹב, הִיא זְמִינַת טָב לְעָלְמָא, זְמִינַת טָב לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא וְלִבְנֵי הֵיכָלֵיהּ. וְלֹא רָע. בְּגִין דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:ט׳) וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, טּוֹב אֵימָתַי, בְּזִמְנָא דְּאִינּוּן יְמֵי הַשָּׁמַיִם, נָהֲרִין עָלָה, וּמִזְדַּוְּוגַן עִמָּהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, דְּאִינּוּן יְמֵי חַיֶּיהָ. בְּגִין דְּעֵץ הַחַיִּים, שָׁדַר לָהּ חַיִּים, וְנָהִיר לָהּ. וּבְהַהוּא זִמְנָא גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלָא רָע. אָמַר רִבִּי אַבָּא שַׁפִּיר הוּא, וְכֻלְּהוּ קְרָאֵי בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמָרוּ.