ויקרא · פרק יט

פָּתַח רִבִּי אַבָּא (הקדמה י"א) וְאָמַר, (תהילים ה׳:ח׳) וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדֶּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ, הָכִי אוּקְמוּהָ, דְּלָא לִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵיעַל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אֶלָּא אִי אִימְלָךְ בְּקַדְמִיתָא, בְּאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב. בְּגִין דְּאִינּוּן תַּקִּינוּ צְלוֹתָא לְקַמֵּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדֶּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ. אָבֹא בֵיתֶךָ: דָּא אַבְרָהָם. אֶשְׁתַּחֲוְה אֶל הֵיכָל קָדְשְׁךָ: דָּא יִצְחָק. בְּיִרְאָתֶךָ: דָּא יַעֲקֹב, (ס"א ואני ברוב חסדך דא אברהם. אבא ביתך דא יעקב, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, דא יצחק.) וּבָעָא לְאַכְלְלָא לוֹן בְּרֵישָׁא, וְיֵעוּל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, וִיצַלֵי צְלוֹתֵיהּ. כְּדֵין כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.