בלק · פרק לב

כָּל יִחוּדָא שְׁלִים, הָכָא אִיהוּ. יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ. דְּהָא רָזָא דִּילֵיהּ, מֵרֹאשׁ צוּרִים אִיהוּ, וְאִתְיָיחֵד בְּרֵישָׁא, בְּגִזְעָא וּשְׁבִילָא. יְיָ: דָּא רֵישָׁא עִלָּאָה, אֲוִירָא דְּסַלְּקָא. אֱלֹהֵינוּ: דָּא גִּזְעָא, דְּאִתְּמַר (ישעיהו י״א:א׳) גֶּזַע יִשַׁי. יְיָ: דָּא שְׁבִילָא דִּלְתַּתָּא. וְעַל רָזָא דָּא אִתְיָיחָד בֵּיהּ כַּדְּקָא יָאוּת. וּבְגִין דְּאִתְמְתַח בֵּיהּ שְׁבִילָא אִצְטְרִיךְ (כאן חסר). רָזָא דְּאִתְגְּזַר בִּתְרֵי מְתִיבְתֵּי.

זַכָּאָה חוּלָקָךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן, דְּזָכִית לְמִלִּין עִלָּאִין דְּמָארִיךְ, וּמָארָךְ אִתְרְעֵי בָּךְ, כַּמָּה שִׁיעוּרָא דִּמְתִיחָן דִּשְׁבִילָא דָּא בְּשִׁיעוּרָא עִלָּאָה, דְּרֵישָׁא וְגִזְעָא וּשְׁבִילָא, וְאִתְלַבְּשָׁן בִּמְתִּיחוּ דָּא. (נ"א ועל דא מתיחו דאחד, שיעורא דשית סטרין. וכלא אתיחד בהאי את ד' אח ד'), וְעַל דָּא מְתִיחוּ דְּא' (נ"א ה') שִׁיעוּרָא דְּשִׁית סִטְרִין. וְכֹלָּא אִתְיָחַד בְּהַאי אָת (נ"א אח) וּבְגִין כָּךְ, לְבָדָד יִשְׁכּוֹן כַּדְּקָא יָאוּת.

וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן כְּתָב וְלָשׁוֹן. וּבְכָל אָת, יַכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּדִיּוּקְנָא וְצִיּוּרָא כַּדְּקָא יָאוּת. אֲבָל בַּגּוֹיִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לֹא יִתְחַשָּׁב. רָזָא דְּנָא, בְּגִין דְּלֵית לוֹן כְּתָב וְלָשׁוֹן, וְלֵית לוֹן לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע כְּלוּם, דְּהָא (ירמיהו י׳:ט״ו) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים. וְלָא יִתְחָשָׁב רָזָא דְּנָא בְּמַחֲשָׁבָה וּבְאַסְתַּכְּלוּתָא דִּלְהוֹן, הוֹאִיל וְלֵית לוֹן כְּתָב. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל.

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל. (מי) הַהוּא נְקוּדָה עִלָּאָה, רֵישָׁא וְגִזְעָא וּשְׁבִילָא, בִּטְמִירוּ אִיהוּ, וְלָא קַיְּימָא לְשָׁאֲלָא לְבַר. אֲבָל מִשַּׁעֲתָּא דְּשָׁארִי לְאִתְבָּנָאָה, וּלְמֶעְבַּד הֵיכָלָא בִּרְעוּתֵיהּ, וְאִקְרֵי מִ"י, שָׁארֵי לְאִתְבָּנָאָה, דִּיּוּקְנָא, דִּילֵיהּ מַמָּשׁ. אַפִיק נוּקְבָּא דִּילֵיהּ, בְּדִיּוּקְנָא דְּאִמֵּיהּ.

מַאי מִי. דָּא רֵישָׁא וְגִזְעָא וּשְׁבִילָא. (י') וְאִתְפָּשַּׁט לְאִתְבָּנָאָה בִּפְשִׁיטוּ דְּחַד הֵיכָלָא, לִתְרֵין סִטְרִין בָּאנֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאַפִּיק לְיִשְׂרָאֵל. דְּאִיהוּ ו', אוּף הָכִי אַפִּיק לְנוּקְבָּא דִּילֵיהּ כַּחֲדָא, וְאַזְמְנָהּ לְגַבֵּיהּ. מָנָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דניאל א׳:ה׳) וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ (אסתר ט׳:י״ט) וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת. יָהַב לֵיהּ נְבַזְבְּזָא רַב וְיַקִּירָא, וְאַפִּיק לָהּ כַּחֲדָא מִנֵּיהּ. בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּאִתְפְּשַׁט אַפִּיק תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא, (כגוונא דא פשוט להכא ולהכא, אפיק ברא וברתא ברגעא חדא, ועל דא שמים וארץ ברגעא חדא אתבריאו כחדא) בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.

וּמִסְפָּר אֶת רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, רוֹבַע יִשְׂרָאֵל רָזָא דָּא בְּגִינָךְ ר' אִתְמְסַר, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. רוֹבַע יִשְׂרָאֵל, רְבִיעִית, מִן מְדִידוּ דְּיִשְׂרָאֵל, אִיהוּ בְּרִית. אֲמַאי אִקְרֵי רוֹבַע. אֶלָּא שִׁיעוּרָא דְּגוּפָא אַרְבַּע בְּרִיתוֹת הֲוִי בְּשִׁיעוּרָא דִּילֵיהּ. וּבְרִית רוֹבַע אִיהוּ בְּשִׁיעוּרָא דִּמְדִידוּ דְּגוּפָא. כֹּלָּא אַפִּיק מִי. (ע"כ)