סימן י
אהמגרש את אשתו ואח"כ זינתה מותרת לחזור לבעלה: הגה וכן אם זנתה עם הראשון ונתקדשה לשני וגירשה מותרת לחזור לראשון אפי' היתה מיוחדת לו תחילה (תשו' הרא"ש כלל נ"ג ומהר"ם פאדווה סימן י"ט) אבל אם נתקדשה לאחר וגירשה או מת אסורה לחזור לראשון ואפילו לא נתגרשה רק מכח קול בעלמא (הרא"ש כלל ה') (וע"ל סימן ו' וע"ל סימן מ"ו סעיף ה' וסעיף ו'):
בחרש שגירש ברמיזה והלכה ונתקדשה לחרש אחר ואין צריך לומר לפקח אסורה לחזור לבעלה החרש אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח (וע"ל סימן קי"ט אם מותר לדור עמה בחצר לאחר שגירשה):
גהמוציא את אשתו משום שם רע שיצא עליה או מפני שהיא נדרנית או מפני שהיא איילונית לא יחזיר וי"א דוקא בדאמר לה מפני כך אני מוציאך וכפל דבריו לומר אלמלא כך לא הייתי מוציאך אבל אם לא כפל דבריו יכול להחזירה וי"א שאם אמר לה מפני כך אני מוציאך אף ע"פ שלא כפל דבריו אינו יכול להחזירה ויש מי שאומר שאפי' לא אמר לה מפני כך אני מוציאך לא יחזיר:
דהמוציא את אשתו מפני שרואה דם בכל עת תשמיש לא יחזיר:
הכל אלו שאמרו לא יחזיר אם עבר והחזיר קודם שנתקדשה לאחר לא יוציא ואם הוציא אם היו לו בנים משהחזירה מותר להחזירה כדי שלא להוציא לעז עליהם:
והמוציא את אשתו משום א' מדברים הללו אומרים לו הוי יודע שאין אתה מחזירה לעולם:
זהמוציא את אשתו משום נדר שנדר להוציאה יכול להחזירה: