סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · פרק לד – פרק לו

פרק לד

וּכְבָר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁעָבְדוּ וְטָרְחוּ עַד שֶׁזָּכוּ לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּמַעֲלָה כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ, כְּמוֹ לְמָשָׁל אֵצֶל מֶלֶךְ שֶׁשָּׂרָיו זוֹכִין עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם כָּל אֶחָד לְאֵיזֶה מַעֲלָה לְאֵיזֶה הִתְמַנּוּת גָּבֹהַּ כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ.

אֲבָל עַל־עַצְמוֹ אָמַר: שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַכְשָׁו בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד אֵינוֹ רוֹצֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּנַאי עַל־עַצְמוֹ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל אִם הָיָה נִשְׁאָר בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אֶשְׁתָּקַד) רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.

וְיֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה לְסַפֵּר, אַךְ אִי־אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כָּל זֶה בִּכְתָב כְּלָל, כִּי־אִם מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּאָזְנָיו הָיָה יָכוֹל לְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ מְעַט מִקְצָת עִנְיָן זֶה אֵיךְ לְעוֹלָם לֹא הָיָה עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת בְּשׁוּם פַּעַם, רַק תֵּכֶף הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר עַד שֶׁזָּכָה וְכוּ' וְכֵן לְעוֹלָם. וְהָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה.

וְכָל זֶה הָיָה כְּפִי תְּפִיסָתֵנוּ הַמְּעוּטָה, וְיוֹתֵר מִזֶּה יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, וְדַי בָּזֶה.

פרק לה

וּבְעִנְיַן תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, סִפֵּר גַּם־כֵּן קְצָת עִמָּנוּ אֵיזֶה פְּעָמִים, אֵיךְ בְּכָל יְדִיעָה יֵשׁ זֶה הַתַּכְלִית. וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁזּוֹכִים לָבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית אֲשֶׁר לֹא נֵדַע, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אֵין זֶה הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, כִּי עֲדַיִן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אִם בִּידִיעָה זוֹ וּצְרִיכִים אַחַר־כָּךְ לִטְרֹחַ לִזְכּוֹת לְתַכְלִית גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגַת הַתַּכְלִית אֲשֶׁר לֹא נֵדַע בִּידִיעָה הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְכֵן לְעוֹלָם.

נִמְצָא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין יוֹדְעִין כְּלָל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית. (וּכְבָר מְבֹאָר מִזֶּה קְצָת בִּדְבָרֵינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר) וְעִנְיָן זֶה עָמֹק וְנִסְתָּר מְאֹד מְאֹד. (וְעוֹד יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ פַּעַם אַחַת אַחַר פֶּסַח וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם.)

פרק לו

פַּעַם אֶחָד שָׁלַח מֶלֶךְ אֶחָד שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים לִמְדִינָה עִם דְּבַר סֵתֶר לְמֶלֶךְ אַחֵר. וְהֵם עָבְרוּ בְּתוֹךְ הַמְּדִינוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם חוֹלְקִים עַל הַמֶּלֶךְ.

וְהָרִאשׁוֹן נָהַג עַצְמוֹ בְּחָכְמָה, וְהֶעֱלִים הָעִנְיָן לְגַמְרֵי, וְעָבַר הַמְּדִינָה וְלֹא הֵבִינוּ כְּלָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבַר סֵתֶר.

וְהַשֵּׁנִי עָבַר לְשָׁם, וְעָמְדוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַדָּבָר, וְהֵבִינוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבַר סֵתֶר וְתָפְסוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּגִּיד לָהֶם. וְעָשָׂה בְּחָכְמָה אוֹ בִּגְבוּרָה וְנִמְלַט מִיָּדָם.

הַשְּׁלִישִׁי עָבַר שָׁם וְעָמְדוּ עָלָיו גַּם־כֵּן, וְהֵבִינוּ בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹד, וְתָפְסוּ אוֹתוֹ, וְהָיוּ מְעַנִּים אוֹתוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה עִנּוּיִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְכָל מַה שֶּׁעָשׂוּ לוֹ עִנּוּיִים וְיִסּוּרִים וְצָרוֹת גְּדוֹלוֹת וְהוּא לֹא הִגִּיד דָּבָר וְעָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא גִּלָּה הַסּוֹד. עַד אֲשֶׁר רָאוּ שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ שׁוּם דָּבָר וְהִנִּיחוּהוּ (כִּי חָשְׁבוּ מִסְּתָמָא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל). וְעָבַר וּבָא לְהַמֶּלֶךְ.

וְהָיוּ חוֹקְרִים, לְמִי מֵהַשָּׁלֹשׁ הַנַּ"ל מַגִּיעַ שָׂכָר יוֹתֵר?. קְצָתָם אָמְרוּ, לְהָרִאשׁוֹן מַגִּיעַ יוֹתֵר, שֶׁעָשָׂה בְּחָכְמָה לְהַעֲלִים לְגַמְרֵי. קְצָתָם אָמְרוּ, לְהַשֵּׁנִי מַגִּיעַ יוֹתֵר שֶׁכְּבָר עָמְדוּ עַל דַּעְתּוֹ וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִמְלַט מֵהֶם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל.

אָמַר הַמֶּלֶךְ: לְהַשְּׁלִישִׁי מַגִּיעַ שָׂכָר יוֹתֵר מִכֻּלָּם, כִּי כְּבָר נִתְפַּס בִּמְצוּדָתָם וּבְוַדַּאי גַּם הוּא הָיָה רוֹצֶה לְהַעֲלִים אַךְ לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, וְנִתְפַּס בְּיָדָם. וְעִנּוּ אוֹתוֹ וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ בְּיִסּוּרִים וְעִנּוִּיים כָּאֵלּוּ שֶׁאִם הָיָה מְגַּלֶּה סוֹד אֶחָד הָיוּ הַכֹּל רָצִים אַחֲרָיו וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עָמַד בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה וְלֹא גִּלָּה דָּבָר עַל כֵּן מַגִּיעַ לוֹ שָׂכָר יוֹתֵר מִכּוּלָם

(וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן קְצָת מְעַט לַמְּבִינִים)