הקדמה · פרק כו – פרק כז
פרק כו
וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַצַּדִּיק וְהָשָּׂגָתוֹ שֶׁזּוֹכֶה הוּא מִצַּד הַנְּשָׁמָה לְבַד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד. וְאָמַר: שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר! רַק הָעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וִיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת.
וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ: שֶׁכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּבְחִירַת הָאָדָם לְבַד, אִם יִרְצֶה לְרַחֵם עַל־עַצְמוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מַה שֶּׁטּוֹב לְפָנָיו בֶּאֱמֶת וְכוּ' "וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה".
פרק כז
וְעַל־כֵּן, אֲפִלּוּ הַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁרָאִינוּ מֵרַבֵּנוּ ז"ל, אֵין אָנוּ עוֹסְקִים בָּזֶה לְסַפְּרָם. כִּי אֵין זֶה שֶׁבַח אֶצְלוֹ כְּלָל, לְפִי עֹצֶם הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ. רַק סִפַּרְנוּ מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן יִתְעוֹרֵר הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת.
כִּי אֵין שׁוּם תֵּרוּץ בָּעוֹלָם, וְכָל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַעֲלוֹת גְּבֹהוֹת, אִם יֵלֵךְ וְיִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁמְּבֹאָרִים כָּאן בְּסֵפֶר זֶה.
וְהָעִקָּר לִהְיוֹת רָגִיל מְאֹד בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאֹד וּבִפְרָט לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ לְרַצּוֹתוֹ וּלְפַיְּסוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.
וְדַי בְּהֶעָרָה זוֹ לְכָל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת: