הקדמה · פרק כב

הִנֵּה כְּבָר דִּבַּרְנוּ לְמַעְלָה מִגְּנוּת הַגַּאֲוָה, וּמִכְּלָלָהּ נִשְׁמָע שֶׁבַח הָעֲנָוָה, אַךְ עַתָּה נְבָאֵר יוֹתֵר בְּדֶרֶךְ עִקָּר, הָעֲנָוָה, וְתִתְבָּאֵר הַגַּאֲוָה מֵאֵלֶיהָ.

בהִנֵּה כְּלָל הָעֲנָוָה הֱיוֹת הָאָדָם בִּלְתִּי מַחְשִׁיב עַצְמוֹ מִשּׁוּם טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, וְזֶה הֵפֶךְ הַגַּאֲוָה מַמָּשׁ, וְהַתּוֹלָדוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִזֶּה תִּהְיֶינָה הַהַפְכִּיּוֹת שֶׁל תּוֹלְדוֹת הַגַּאֲוָה.

גוּכְשֶׁנְּדַקְדֵּק נִמְצָא שֶׁתְּלוּיָה בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, כִּי בִּתְחִלָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עָנָיו בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הָעֲנָוִים.

דכִּי אִם לֹא יִהְיֶה עָנָיו בְּדַעְתּוֹ וְיִרְצֶה לִהְיוֹת עָנָיו בְּמַעֲשֶׂה, לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִן הָעֲנָוִים הַמְּדֻמִּים וְהָרָעִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁהֵם מִכְּלַל הַצְּבוּעִים אֲשֶׁר אֵין בָּעוֹלָם רַע מֵהֶם. וּנְבָאֵר עַתָּה הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה.

ההָעֲנָוָה בְּמַחֲשָׁבָה, הוּא שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם וְיִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ אֲשֶׁר אֵין הַתְּהִלָּה וְהַכָּבוֹד רְאוּיִים לוֹ, כָּל שֶׁכֵּן הַהִתְנַשֵּׂא עַל שְׁאָר בְּנֵי מִינוֹ, וְזֶה מִפְּנֵי מָה שֶׁחָסַר מִמֶּנּוּ בְּהֶכְרֵחַ, וְגַם מִפְּנֵי מָה שֶׁכְּבָר יֵשׁ בְּיָדוֹ.

ומִפְּנֵי מָה שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ: פָּשׁוּט הוּא כִּי אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת רַבִּים, אוֹ מִצַּד טִבְעוֹ אוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ וּקְרוֹבָיו אוֹ מִצַּד מִקְרִים שֶׁקָּרוּ לוֹ, אוֹ מִצַּד מַעֲשָׂיו שֶׁאָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז:כ), הֵן כָּל אֵלֶּה מוּמִים בָּאָדָם שֶׁאֵין מַנִּיחִים לוֹ מְקוֹם הִתְנַשְּׂאוּת כְּלָל, אֲפִלּוּ יִהְיֶה בַּעַל מַעֲלוֹת רַבּוֹת, כִּי כְּבָר עִנְיְנֵי הַחֶסְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה יַסְפִּיקוּ לְהַחֲשִׁיכָם.

זהִנֵּה הַחָכְמָה הִיא הַמְּבִיאָה יוֹתֵר אֶת הָאָדָם לִידֵי הִתְנַשְּׂאוּת וְגַאֲוָה, לְפִי שֶׁכְּבָר הִיא מַעֲלָה שֶׁבָּאָדָם עַצְמוֹ בַּחֵלֶק הַנִּכְבָּד שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל.

חוְהִנֵּה אֵין לְךָ חָכָם שֶׁלֹּא יִטְעֶה, וְשֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִלְמֹד מִדִּבְרֵי חֲבֵרָיו, וּפְעָמִים רַבּוֹת אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי תַּלְמִידָיו, אִם כֵּן אֵפוֹא אֵיךְ יִתְנַשֵּׂא בְּחָכְמָתוֹ?

טוְאָמְנָם מִי שֶׁהוּא בַּעַל שֵׂכֶל יָשָׁר, אֲפִלּוּ אִם זָכָה לִהְיוֹת חָכָם גָּדוֹל וּמֻפְלָג בֶּאֱמֶת, כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיִתְבּוֹנֵן יִרְאֶה שֶׁאֵין מָקוֹם לְגַאֲוָה וְהִתְנַשְּׂאוּת, כִּי הִנֵּה מִי שֶׁהוּא בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁיֵּדַע יוֹתֵר מֵהָאֲחֵרִים, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שֶׁבְּחֹק טִבְעוֹ לַעֲשׂוֹת, כְּעוֹף שֶׁמַּגְבִּיהַּ לָעוּף לְפִי שֶׁטִּבְעוֹ בְּכָךְ, הַשּׁוֹר מוֹשֵׁךְ בְּכֹחוֹ לְפִי שֶׁחֻקּוֹ הוּא. כֵּן מִי שֶׁהוּא חָכָם הוּא לְפִי שֶׁטִּבְעוֹ מְבִיאוֹ לָזֶה, וְאִלּוּ אוֹתוֹ שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ חָכָם כָּמוֹהוּ הָיָה לוֹ שֵׂכֶל טִבְעִי כָּמוֹהוּ הָיָה מִתְחַכֵּם כְּמוֹ שֶׁנִּתְחַכֵּם הוּא, אִם כֵּן אֵין כָּאן לְהִתְנַשֵּׂא וּלְהִתְגָּאוֹת,

יאֶלָּא אִם יֵשׁ בּוֹ חָכְמָה רַבָּה הוּא מְחֻיָּב לְלַמְּדָהּ לְמִי שֶׁצָּרִיךְ אֵלֶיהָ, וּכְמַאֲמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי (אבות ב:ט): אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.

יאאִם עָשִׁיר הוּא יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ, וְעָלָיו הוּא לַעֲזֹר לְמִי שֶׁאֵין לוֹ, אִם גִּבּוֹר הוּא לַעֲזֹר לַכּוֹשְׁלִים וּלְהַצִּיל לָעֲשׁוּקִים.

יבהָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִמְשָׁרְתֵי הַבַּיִת, שֶׁכָּל אֶחָד מְמֻנֶּה עַל דְּבַר מָה, וְרָאוּי לוֹ לַעֲמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ לְפִי פְּקֻדָּתוֹ, לְהַשְׁלִים מְלֶאכֶת הַבַּיִת וּצְרָכֶיהָ, וְאֵין בְּכָאן מָקוֹם לְגַאֲוָה לְפִי הָאֱמֶת.

יגוְהִנֵּה זֶה הָעִיּוּן וְהַהִתְבּוֹנְנוּת הָרָאוּי לְכָל אִישׁ אֲשֶׁר שִׂכְלוֹ יָשָׁר וְלֹא מִתְעַקֵּשׁ, וּכְשֶׁיִּתְבָּרֵר זֶה אֶצְלוֹ, אָז יִקָּרֵא עָנָיו אֲמִתִּי שֶׁבְּלִבּוֹ וּבְקִרְבּוֹ הוּא עָנָיו, וְהוּא כְּעִנְיַן דָּוִד שֶׁאָמַר לְמִיכַל (שמואל ב' ז:כב): וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינַי.

ידוְאָמְרוּ זַ"ל (סוטה ה ב): כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ, מִנְחָה שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ, אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה עָלָיו מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא:יט): זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה,

טוהֲרֵי זֶה שֶׁבַח שֶׁל נְמוּכֵי הָרוּחַ שֶׁהֵם עֲנָוִים בְּלִבָּם וּמַחְשַׁבְתָּם.

טזוְכֵן אָמְרוּ עוֹד (חולין פ"ט א): לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים (דברים ז:ז) אָמַר לָהֶם הקב"ה: בָּנַי, אֲנִי חוֹשֵׁק בָּכֶם שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדֻלָּה אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי, נָתַתִּי גְּדֻלָּה לְאַבְרָהָם אָמַר וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית יח:כז), נָתַתִּי גְּדֻלָּה לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אָמְרוּ וְנַחְנוּ מָה (שמות טז:ז), נָתַתִּי גְּדֻלָּה לְדָוִד אָמַר וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ (תהילים כב:ז).

יזכָּל זֶה מִמָּה שֶׁאֵין הַלֵּב הַיָּשָׁר מַנִּיחַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּתּוֹת מִשּׁוּם מַעֲלָה אֲשֶׁר יְבוֹאֵהוּ בְּיָדְעוֹ בֶּאֱמֶת שֶׁכְּבָר לֹא מִפְּנֵי זֶה יוֹצֵא מִידֵי שִׁפְלוּתוֹ, מִצַּד הַחֶסְרוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוֹ. וְעוֹד שֶׁאֲפִלּוּ בְּאוֹתָם הַמִּצְוֹת עַצְמָם שֶׁהִשִּׂיג לֹא הִגִּיעַ וַדַּאי לַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן.

יחוְעוֹד אֲפִלּוּ לֹא יִהְיֶה בּוֹ חִסָּרוֹן אַחֵר, אֶלָּא הֱיוֹתוֹ בָּשָׂר וָדָם יְלוּד אִשָּׁה, דַּי לוֹ זֶה וְהוֹתֵר לִפְחִיתוּת וּגְרִיעוּת, עַד שֶׁלֹּא יֵאוֹת לוֹ הַהִנָּשֵׂא כְּלָל, כִּי הֲרֵי כָּל מַעֲלָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג, אֵינוֹ אֶלָּא חֶסֶד אֵל עָלָיו, שֶׁרוֹצֶה לָחֹן אוֹתוֹ עִם הֱיוֹתוֹ מִצַּד טִבְעוֹ וְחָמְרִיּוּתוֹ שָׁפָל וְנִבְזֶה עַד מְאֹד, עַל כֵּן אֵין לוֹ אֶלָּא לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁחֲנָנוֹ וְלִכָּנַע תָּמִיד יוֹתֵר.

יטהָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְעָנִי וְאֶבְיוֹן שֶׁמְּקַבֵּל מַתָּנָה בְּחֶסֶד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ, כִּי כָל מַה שֶׁיִּרְבֶּה הַחֶסֶד שֶׁיְּקַבֵּל, כָּךְ יִרְבֶּה הַבֹּשֶׁת שֶׁיֵּבוֹשׁ. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה בְּכָל אָדָם שֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בִּהְיוֹתוֹ מַשִּׂיג מַעֲלוֹת טוֹבוֹת מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים קטז:יב): מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.

כוּכְבָר רָאִינוּ חֲסִידִים גְּדוֹלִים שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ עַל שֶׁהֶחְזִיקוּ טוֹבָה לְעַצְמָם עִם כָּל חֲסִידוּתָם:

כאנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה אָמְרוּ זַ"ל (סנהדרין צ"ג ב): מִפְּנֵי מָה לֹא נִקְרָא סִפְרוֹ עַל שְׁמוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהֶחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ.

כבוְכֵן חִזְקִיָּה אָמַר (ישעיה לח:יז): הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר, לְפִי שֶׁעָנָהוּ הקב"ה וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (ברכות י): כָּל הַתּוֹלֶה בִּזְכוּת עַצְמוֹ תּוֹלִין לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים.

כגהֲרֵי לְךָ שֶׁאֵין לָאָדָם אֲפִלּוּ לְהַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ עַל טוֹבוֹתָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא וְיִגְבַּהּ בָּהֶם.

כדוְאָמְנָם כָּל זֶה הוּא מִמָּה שֶׁרָאוּי לְהָשִׁיב עַל לִבּוֹ מִי שֶׁיִּהְיֶה כְּאַבְרָהָם, כְּמֹשֶׁה, כְּאַהֲרֹן, כְּדָוִד, וּשְׁאָר הַחֲסִידִים שֶׁזָּכַרְנוּ,

כהאֲבָל אֲנַחְנוּ יְתוֹמֵי יְתוֹמִים, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְכָל זֶה, כִּי כְּבָר יֵשׁ וָיֵשׁ אִתָּנוּ חֶסְרוֹנוֹת רַבּוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ עִיּוּן גָּדוֹל לִרְאוֹת פְּחִיתוּתֵנוּ וְכָל חָכְמָתֵנוּ כְּאַיִן נֶחֱשֶׁבֶת.

כוכִּי הַיּוֹתֵר חָכָם גָּדוֹל שֶׁבֵּינֵינוּ אֵינוֹ כִּי אִם מִן תַּלְמִידֵי הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וְזֶה מָה שֶׁרָאוּי שֶׁנָּבִין וְנֵדַע בֶּאֱמֶת, וְלֹא יָזוּחַ עָלֵינוּ לִבֵּנוּ חִנָּם, אֶלָּא נַכִּיר שֶׁדַּעְתֵּנוּ קַלָּה וְשִׂכְלֵנוּ חַלָּשׁ עַד מְאֹד, הַסִּכְלוּת רַב בָּנוּ וְהַטָּעוּת גּוֹבֶרֶת, וַאֲשֶׁר נֵדַע אוֹתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מְעַט מִן הַמְּעַט, אִם כֵּן וַדַּאי שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ הַהִנָּשֵׁא כְּלָל אֶלָּא הַבֹּשֶׁת וְהַשִּׁפְלוּת וְזֶה פָּשׁוּט.

כזוְהִנֵּה דִּבַּרְנוּ עַד הֵנָּה מֵעַנְוַת הַמַּחֲשָׁבָה, וּנְדַבֵּר עַתָּה מֵעַנְוַת הַמַּעֲשֶׂה, וְהִיא תִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: בְּהִתְנַהֵג עַצְמוֹ בְּשִׁפְלוּת, בִּסְבֹל הָעֶלְבּוֹנוֹת, בִּשְׂנֹא הָרַבָּנוּת וּבְרֹחַ מִן הַכָּבוֹד, בַּחֲלֹק כָּבוֹד לַכֹּל.

כחהָאֶחָד הוּא בְּהִתְנַהֵג בְּשִׁפְלוּת וְזֶה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בְּדִבּוּרוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ, בְּשִׁבְתּוֹ וּבְכָל תְּנוּעוֹתָיו.

כטבְּדִבּוּרוֹ, אָמְרוּ זַ"ל (יומא פ"ו א): לְעוֹלָם יִהְיֶה דִּבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא (קהלת ט:יז): דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו דִּבְרֵי כָּבוֹד וְלֹא דִּבְרֵי בִּזָּיוֹן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יא:יב): בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב, וְאוֹמֵר (משלי יח:ג): בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז.

לבַּהֲלִיכָתוֹ, אָמְרוּ זַ"ל (סנהדרין סח ב): שְׁלַחוּ מִתָּם אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ שָׁיֵף עָיֵל שָׁיֵף נָפֵק.

לאוְלֹא יֵלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְלֹא בִּכְבֵדוּת גָּדוֹל עָקֵב בְּצַד גּוּדָל, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ לַעֲסָקָיו, וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל (קידושין לא א): כָּל הַהֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה, וּכְתִיב (ישעיה י:לג): וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים.

לבבְּשִׁבְתּוֹ, שֶׁיְּהֵא מְקוֹמוֹ בֵּין הַשְּׁפָלִים, וְלֹא בֵּין הָרָמִים, וְהוּא גַּם כֵּן מִקְרָא מָלֵא (משלי כה:ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד וְגוֹ', וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל (בויקרא רבה פ"א): הַרְחֵק מִמְּקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וְשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה, וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ רֵד.

לגוְעַל כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ אָמְרוּ זַ"ל (ב"מ פ"ה ב): כָּל מִי שֶׁמַּקְטִין עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא.

לדוּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ (יל"ש יחזקאל שסא): הָסִר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִם הָעֲטָרָה (יחזקאל כא:לא) כָּל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה קָטָן בָּעוֹלָם הַבָּא, וּמִנָּהּ לְהֶפֶךְ מִי שֶׁהוּא קָטָן בָּעוֹלָם הַזֶּה זְמַן גְּדֻלָּתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

להוְאָמְרוּ (סוטה ה א): לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הִנִּיחַ הקב"ה כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי, וְזֶה מִפְּנֵי שִׁפְלוּתוֹ.

לווְכֵן אָמְרוּ (ר"ה י"ז א): לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ (מיכה ז:יח) לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם.

לזהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא סְבִילַת הָעֶלְבּוֹנוֹת, וְהִנֵּה בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ זַ"ל (ר"ה י"ז א): לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.

לחוְאָמְרוּ עוֹד (שבת פ"ח ב): הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה:לא).

לטוְסִפְּרוּ מִגֹּדֶל עַנְוָתוֹ שֶׁל בָּבָא בֶּן בּוּטָא זַ"ל (נדרים ס"ו ב):

מהַהוּא בַּר בָּבֶל דִּסְלֵק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, נְסֵב אִתְּתָא, אֲמַר לַהּ בַּשִּׁילִי לִי וְכוּ' עַד זִיל תַּבְּרִי יָתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְבָבָא. הֲוָה יָתֵב בָּבָא בֶּן בּוּטָא וְדָאֵן דִּינָא, אֲזַלַת וְתַבַּרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁהּ, אֲמַר לַהּ מָה הָדֵין דַּעֲבַדְתְּ? אֲמַרָה לֵהּ כָּךְ צִוַּנִי בַּעְלִי, אָמַר עָשִׂית רְצוֹן בַּעֲלִיךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא.

מאוְהִלֵּל כְּמוֹ כֵן סִפְּרוּ מֵרֹב עַנְוְתָנוּתוֹ (שבת ל ב) זֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עַנְוְתָן כְּהִלֵּל וְכוּ'.

מבוְרַבִּי אַבָּהוּ אַחֲרֵי רֹב עַנְוָתוֹ מָצָא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִהְיוֹת רָאוּי לִקָּרֵא עָנָיו, זֶה לְשׁוֹנָם (סוטה מ' א): אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא עִנְוְתָנָא אֲנָא, כֵּיוָן דְּחָזֵינָא לְרַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אָמוֹרֵהּ חַד טַעְמָא וְלָא קָפֵד, אָמֵינָא לָאו עִנְוְתָנָא אֲנָא.

מגשִׂנְאַת הָרַבָּנוּת וּבְרִיחַת הַכָּבוֹד, מִשְׁנָה עֲרוּכָה הִיא (אבות א:י): אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאָמְרוּ עוֹד: הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, וְאָמְרוּ (כעין זה עירובין י"ג ב): כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ עוֹד (פסיקתא רבתי): אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, (משלי כח:ח) לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָץ אַחַר הַשְּׂרָרָה לָמָּה פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, לְמָחָר בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים לְךָ שְׁאֵלוֹת מָה אַתָּה מְשִׁיבָם.

מדעוֹד שָׁם רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו שְׂרָרָה כְּדֵי לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה אֵינוֹ אֶלָּא כַּנּוֹאֵף הַזֶּה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִגּוּפָהּ שֶׁל אִשָּׁה.

מהעוֹד שָׁם אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֲנִי נִקְרֵאתִי קָדוֹשׁ (רצה לומר הקב"ה), הָא אִם אֵין בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁיֵּשׁ בִּי, לֹא תְּקַבֵּל עָלֶיךָ שְׂרָרָה.

מווְתַלְמִידֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יוֹכִיחוּ, שֶׁהָיוּ מֻצְרָכִים מִפְּנֵי עֲנִיּוּתָם וְלֹא רָצוּ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂרָרָה, הוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (הוריות י א): כִּמְדֻמִּין שֶׁשְּׂרָרוּת אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם וְכוּ'.

מזוְאָמְרוּ עוֹד (פסחים פז ב): אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, וּמְנָלַן מִיּוֹסֵף שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת מֵת קֹדֶם אֶחָיו (ברכות נה א).

מחכְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין הָרַבָּנוּת אֶלָּא מַשָּׂא גָּדוֹל אֲשֶׁר עַל שְׁכֶם הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ, כִּי עַד שֶׁהָאָדָם יָחִיד וְיוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ מֻבְלָע בֵּין הָאֲנָשִׁים אֵינוֹ נִתְפָּס אֶלָּא עַל עַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַלָּה לְרַבָּנוּת וּשְׂרָרָה כְּבָר הוּא נִתְפָּס עַל כָּל מִי שֶׁתַּחַת יָדוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ, כִּי עָלָיו לְהַשְׁקִיף עַל כֻּלָּם וְלִרְעוֹת אוֹתָם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל וּלְהַיְשִׁיר מַעֲשֵׂיהֶם. וְאִם לָאו, וַאֲשָׁמָם בְּרָאשֵׁיכֶם (דברים א:יג) כְּתִיב.

מטוְהַכָּבוֹד אֵינוֹ אֶלָּא הֲבֵל הֲבָלִים הַמַּעֲבִיר אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ וְעַל דַּעַת קוֹנוֹ וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל חוֹבָתוֹ, וּמִי שֶׁמַּכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁיִּמְאַס בּוֹ וְיִשְׂנָאוֹ, וְהַתְּהִלּוֹת אֲשֶׁר יְהַלְלוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ עָלָיו לָטֹרַח, כִּי בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם מַגְדִּילִים הִלּוּלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר אֵינוֹ בּוֹ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא מִתְבּוֹשֵׁשׁ וּמִתְאַנֵּחַ עַל שֶׁלֹּא דַּי לוֹ רָעָתוֹ שֶׁחֲסֵרוֹת מִמֶּנּוּ הַמַּעֲלוֹת הָהֵם, אֶלָּא שֶׁיַּעֲמִיסוּ עָלָיו תְּהִלּוֹת שֶׁקֶר, לְמַעַן יִכָּלֵם יוֹתֵר.

נהַחֵלֶק הָרְבִיעִי הוּא חִלּוּק הַכָּבוֹד לְכָל אָדָם, וְכֵן שָׁנִינוּ (אבות ד:א): אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְאָמְרוּ עוֹד (פסחים קיג ב): מִנַּיִן הַיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ דָּבָר אֶחָד שֶׁחַיָּב לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד וְכוּ'.

נאוְעוֹד שָׁנִינוּ (אבות ד:טו): הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם, וְאָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא הִקְדִּים לוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם וַאֲפִלּוּ גּוֹי בַּשּׁוּק (ברכות יז א).

נבוּבֵין בְּדִבּוּר וּבֵין בְּמַעֲשִׂים חַיָּב לִנְהֹג כָּבוֹד בַּחֲבֵרָיו, וּכְבָר סִפְּרוּ זַ"ל (יבמות ס"ב ב): מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ עַל שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה.

נגוּכְמוֹ שֶׁהַבִּזָּיוֹן הוּא דָּבָר מִתְיַחֵס אֶל הָרְשָׁעִים, כִּדְבַר הַכָּתוּב שֶׁזָּכַרְנוּ, בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז (משלי יח:ג), כֵּן הַכָּבוֹד מִתְיַחֵס אֶל הַצַּדִּיקִים, כִּי הַכָּבוֹד שׁוֹכֵן עִמָּהֶם וְאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ מֵהֶם, וְאוֹמֵר (ישעיה כד:כג): וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד.

נדוַהֲרֵי נִתְבָּאֲרוּ חֶלְקֵי הָעֲנָוָה הָרָאשִׁיִּים וּפְרָטֵיהֶם בְּכָל פְּרָטֵי הַמִּינִים הַמִּתְרַחֲבִים וְהוֹלְכִים לְפִי הַנּוֹשְׂאִים, וּלְפִי הָעִתִּים וְהַמְּקוֹמוֹת, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח (משלי א:ה).

נהוְהִנֵּה זֶה וַדַּאי שֶׁהָעֲנָוָה מְסִירָה מִדֶּרֶךְ הָאָדָם מִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ אֶל טוֹבוֹת רַבּוֹת, כִּי הֶעָנָיו יָחוּשׁ מְעַט עַל דִּבְרֵי הָעוֹלָם וְלֹא יְקַנֵּא בַּהֲבָלָיו, וְעוֹד שֶׁחֶבְרַת הֶעָנָיו נָאָה עַד מְאֹד וְרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ בְּהֶכְרֵחַ, לֹא יָבוֹא לִידֵי כַּעַס וְלֹא לִידֵי מְרִיבָה אֶלָּא הַכֹּל בְּהַשְׁקֵט, הַכֹּל בִּמְנוּחָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְמִדָּה זוֹ, וּכְבָר אָמְרוּ (ירושלמי שבת א:ג): מָה שֶׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסֻלְיָתָהּ, כִּי כָל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ לֹא יַעְרְכֶנָּה, וְזֶה בָּרוּר.