מסכת שבת · דף פה
וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא לָא יָנְקִי מֵהֲדָדֵי.
וּמְנָלַן דְּהָא דְּקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא מִילְּתָא הִיא? דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ [אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים]״ — גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַסִּיג. מַאי ״גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״, אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא יוֹשְׁבֵי רָקִיעַ נִינְהוּ?! אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מְלֹא קָנֶה זֶה לְזַיִת, מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים, מְלֹא קָנֶה זֶה לִתְאֵנִים. וְ״חֹרִי״ — שֶׁמְּרִיחִים אֶת הָאָרֶץ. וְ״חִוִּי״, אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין אֶת הָאָרֶץ כְּחִוְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: ״חֹרִי״ — שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶן.
אָמַר רַב אַסִּי: עֲרוּגָה — תּוֹכָהּ שִׁשָּׁה חוּץ מִגְּבוּלֶיהָ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עֲרוּגָה תּוֹכָהּ שִׁשָּׁה. גְּבוּלֶיהָ בְּכַמָּה? כְּדִתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹחַב — כִּמְלֹא רוֹחַב פַּרְסָה. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב: ״וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״ — מָה רֶגֶל טֶפַח, אַף גְּבוּל נָמֵי טֶפַח.
אָמַר רַב: עֲרוּגָה — בְּחוּרְבָּה שָׁנִינוּ. וְהָאִיכָּא מָקוֹם קְרָנוֹת! אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בִּמְמַלֵּא אֶת הַקְּרָנוֹת. וְלִיזְרַע מֵאַבָּרַאי וְלָא לִימַלֵּי מִגַּוַּאי!
עמוד ב
גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא אֶת הַקְּרָנוֹת. וְלֹא יְהֵא אֶלָּא רֹאשׁ תּוֹר יָרָק? מִי לָא תְּנַן: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֵר — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה סוֹף שָׂדֶה! אֵין רֹאשׁ תּוֹר בַּעֲרוּגָה.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֲרוּגָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת שָׁנִינוּ. וְהָא קָא מִיתְעָרְבִי בַּהֲדָדֵי! בְּנוֹטֶה שׁוּרָה לְכָאן וְשׁוּרָה לְכָאן.
אָמַר עוּלָּא, בְּעוֹ בְּמַעְרְבָא: הִפְקִיעַ תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ, מַהוּ? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בָּא עִרְבּוּב וּבִיטֵּל אֶת הַשּׁוּרָה. רַב אַסִּי אָמַר: אֵין עֵירוּבוֹ מְבַטֵּל אֶת הַשּׁוּרָה. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל קִישּׁוּאִין, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דִּילּוּעִין, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי — מוּתָּר. שׁוּרָה אַחַת שֶׁל קִישּׁוּאִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל דִּילּוּעִין וְשׁוּרָה אַחַת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי — אָסוּר! שָׁאנֵי הָכָא דְּאִיכָּא שְׁרָאכָא.
אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹצֶה לְמַלֹּאות כׇּל גִּינָּתוֹ יָרָק — עוֹשֶׂה עֲרוּגָה שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה וְעוֹגֵל בָּהּ חֲמִשָּׁה, וּמְמַלֵּא קַרְנוֹתֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
וְהָא אִיכָּא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי! אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: בְּמַחֲרִיב בֵּין הַבֵּינַיִים. רַב אָשֵׁי אָמַר: אִם הָיוּ זְרוּעִין שְׁתִי — זוֹרְעָן עֵרֶב, עֵרֶב — זוֹרְעָן שְׁתִי. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: עֲבוֹדַת יָרָק בְּיָרָק אַחֵר, שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְרוֹאִין אוֹתָם