תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת יומא

מסכת יומא · דף כז

482 מילים · כ-3 דק׳ קריאה · עם רש״י

הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְאַבָּיֵי דַּהֲוָה מַסְבַּר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: ״וְשָׁחַט״ — שְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁירָה. וְכִי מֵאַיִן בָּאתָ? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַּתְכֶם״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ שְׁחִיטָה,

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם״, מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה. ״וְסָמַךְ יָדוֹ וְשָׁחַט״, לִימֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּזָר.

מִכְּדֵי מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה, ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן״ לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

וְאַכַּתִּי אִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּלָאו עֲבוֹדָה דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה הִיא — לָא תִּיבְעֵי כְּהוּנָּה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּבָעֲיָא כְּהוּנָּה!

אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר״, מִכְּדֵי, מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה, ״וְעָרְכוּ״ לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

וְאֵימָא לְמַעוֹטֵי סִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים! מִסְתַּבְּרָא דִּיבְחָא דִּכְוָתֵיהּ מְמַעֵט.

אַדְּרַבָּה, סִדּוּר דִּכְוָתֵיהּ מְמַעֵט!

לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּאָמַר מָר: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ הוּא דְּבָעֲיָא כְּהוּנָּה, הוֹלָכַת עֵצִים לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה. הָא סִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים — בָּעֲיָא כְּהוּנָּה!

״וְעָרְכוּ״ לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי לְגוּפֵיהּ!

אֶלָּא: ״וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל״ לְמַאי אֲתָא? לְמַעוֹטֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״ — זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ הוּא דְּבָעֲיָא כְּהוּנָּה, הוֹלָכַת עֵצִים — לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, הָא סִדּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים — בָּעֲיָא כְּהוּנָּה. ״וְנָתְנוּ״ לְגוּפֵיהּ.

״וְעָרְכוּ״, שְׁנַיִם. ״בְּנֵי אַהֲרֹן״, שְׁנַיִם. ״הַכֹּהֲנִים״, שְׁנַיִם. לָמַדְנוּ לְטָלֶה שֶׁטָּעוּן שִׁשָּׁה.

אָמַר רַב הַמְנוּנָא, קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר: הַאי בְּבֶן הַבָּקָר כְּתִיב, וּבֶן הַבָּקָר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּעֵי! וְנִיחָא לֵיהּ: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עֵצִים אֵשׁ וּמִזְבֵּחַ —

עמוד ב

הֱוֵי אוֹמֵר זֶה טָלֶה.

אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה חַיָּיב. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה — פּוֹרְקָהּ וְחוֹזֵר וְסוֹדְרָהּ. מַאי אַהֲנִי לֵיהּ? אֶלָּא: פּוֹרְקָהּ זָר, וְסוֹדְרָהּ כֹּהֵן.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה בַּלַּיְלָה וּפְסוּלָה בְּזָר?

וְלָא? וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים? סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא.

וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! תְּחִלַּת עֲבוֹדָה דִּימָמָא הִיא. דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קִידֵּשׁ יָדָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ, שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ מִתְּחִלַּת עֲבוֹדָה. וְאֶלָּא קַשְׁיָא!

אֶלָּא, כִּי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר שֶׁסִּידֵּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים חַיָּיב, הוֹאִיל וַעֲבוֹדַת יוֹם הִיא. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה תִּיבְּעֵי פַּיִיס! אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתַנְיָא: מִי שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, זָכָה בְּסִדּוּר מַעֲרָכָה וּבְסִדּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים.

לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדַת יוֹם בָּעֲיָא פַּיִיס עֲבוֹדַת לַיְלָה לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים! סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא. וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדַת יוֹם וְשֶׁזָּר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה בָּעֲיָא פַּיִיס, אֵין זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי שְׁחִיטָה! שָׁאנֵי שְׁחִיטָה דִּתְחִלַּת עֲבוֹדָה הִיא.

אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי, וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. וְאִילּוּ ״זְמַן שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים״ לָא קָתָנֵי.

הָךְ דְּלֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא — קָתָנֵי, הָךְ דְּאִית לַהּ תַּקַּנְתָּא — לָא קָתָנֵי.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה וּפְסוּלָה בְּזָר?

עוד במסכת יומא