שער עשירי - שער אהבת ה' · פרק ד
אבל אם האהבה באלהים היא ביכולת האדם אם לא. אומר בתשובת שאלה זאת
כי האהבה על שלשה פנים.
אחד מהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת ממונו בעבורה לא אבדת גופו ונפשו.
ומהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת חלק מגופו עם אבדת ממונו כשהוא מקוה שתשאר נפשו בחיים בעבורה.
והפנים השלישי אהבה שנקלה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות.
וכבר מצאנו אברהם אבינו ע''ה הראה אהבתו באלהים בכל הפנים התנדבו בממונו בגופו ובנפשו.
בממונו שהיה מוציאו על העוברים והשבים כרי להודיעם את הבורא. ומה שאמר למלך סדום (בראשית י״ד:כ״ג) אם מחוט ועד שרוך נעל ראיה על נדיבות נפשו ושהממון נקל בעיניו.
ובגופו בברית מילה שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה
אבל התנדבו באבדן נפשו באהבת האלהים מה שהראה בענין יצחק מן המהירות והחריצות והוא הורה על אהבתו הזכה באלהים ולבבו הנאמן בעבודתו
והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלהים. וכמוה לא תתכן מכל אדם לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית מפני שהטבע הפכה וכנגדה.
וכאשר תמצא ביחידים מבני אדם איננה כי אם באומץ הבורא ועזרתו אותם מגבור היצר עליהם שכל השתדלותם בעבודתו וקיומם מצות תורתו בנפש נאמנה ולבב שלם ומצפון זך כמו נביאי האלהים ובחיריו וסגולתו. ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא מפני שהטבע והיצר כנגדו. אבל השני פנים הם ביכולת רוב המדברים בהשתדלם בהקדמות אשר הקדמנו בשער הזה.
ומה שמורה כי השני פנים האלה ראיה על האהבה השלמה באלהים, מה שאמר השטן (איוב א) החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו וגו׳ ואולם שלח נא ידך וגו'. כלומר כי הוא כסוחר עמך באהבתו ויראתו אותך לקח מחירה כבוד העולם והונו אך פסוק ממנו מה שחננתו מתועלות העולם ואם יעמוד בענינו עמך הוא נאמן באהבתו בך. ואמר לו הבורא (שם) הנה כל אשר לו בידך ועשה מה שידעת בממונו ובבניו ולא נשתנה לא בנגלהו ולא בנסתרו לאלהים. ועמד באהבתו הנאמנה לאלהים באמרו (שם) ערום יצאתי מבטן אמי וגו׳
ואמר הבורא לשטן השמת לבך על עבדי איוב וגו׳ ואמר עור בעד עור וגו׳ ואולם שלח נא ידך וגו'. אמר הרבה בני אדם מתנדבים בממונם ונשיהם ובניהם כדי לשמור גופם אך אין אמונת אהבתו אותך נראית אלא בבחינתו בגופו ובשרו במה שיצערהו ויקוץ בו.
ואמר לו הבורא יתעלה הנו בידך רק את נפשו שמור ועשה מה שאמר מנסיונו בגופו וסבל ולא נשתנה באמונתו וטוב לבבו באלהים באמרו לאשתו כדבר אחת הנבלות תדברי וגו׳
ונראתה אהבתו הנאמנה ובר לבבו לאל למה שהתאפק לו לסבלו והתנדבו באבדת ממונו וצער גופו. ואמר במה שענה בו חבריו (שם יג) הן יקטלני לו איחל
ושבח לו הבורא על זה ולא שבח דבר חבריו בהוכיחם אותו כמ״ש (שם מ''ב) ויאמר ה׳ אל אליפז התימני וגו'.
ואתה רואה כי חבר אליו הבורא שני צדיקים והביאם למשל באמרו (יחזקאל יד) נח דניאל ואיוב ואחר כך שב האלהים את שבותו כמה שכתוב (איוב מב) וה׳ שב את שבות איוב,
ועל דעתו ומנהגו היו כל החסידים הראשונים המנוסים כדניאל וחבריו בגוב אריות וכבשן האש ועשרה הרוגי מלכות והנוהג מנהגם,
ועל המדרגה הזאת הזהיר הנביא באמרו (דברים ו) ואהבת את ה׳ אלהיך וגו'.
ומי שמתמיד על האהבה שהיא לתוחלת או ליראה בעוה״ז או בעוה''ב אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצותיה ומשתדל בה תמיד יאמצהו הבורא ויעזרהו על האהבה הנאמנה אשר תהיה לגדל ולרומם לבורא יתעלה אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית כמ״ש הכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני (שם) וחוטאי חומס נפשו: