טעם אמירת התשליך בשעת המנחה

וטעם הדבר: והנה בספר מנהג ישראל בראש השנה שאז חטא אדם הראשון בעת מנחה לילך לנהר ולעורר י"ג מכילין דרחמי עלאי כי לולי כן ח"ו היה חרון אף ה' על אדם הראשון רק מכילין דרחימי עלאי הגינו (יערות דבש ח"ב דרוש י בסופו, שו"ת תורה לשמה סימן קנט). ועוד מובא בילקוט (פרשת וירא סוף סי' צט) ולמה נתעכב אברהם אבינו שלושה ימים, אלא שהיה השטן מעכב, וכיוון שלא שמעו לו, הלך השטן ונעשה כנהר שלא יוכלו לעבור בו, ונכנסו בו עד שהגיעו המים לצואריהם, תלה אברהם את עיניו לשמים, ואמר: ריבון העולמים נגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד הודעתה שמי בכל העולם, והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך, אם בני יצחק טובע היאך יתיחד שמך, מיד גער הקב"ה בשטן, ועי' בזוה"ק (פר' ויקרא דף יח.) וז"ל: אמר ר' אבא ובגין כך קרינן פרשתא דיצחק בהאי יומא אתעקד יצחק לתתא, וכו' עי"ש ולכך עושין התשליך בראש השנה שהוא יום עקדת יצחק. (חזו"ע ימים נוראים עמ' קפו)