הסתכלות בערוות עצמו

חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפארו שלא נסתכלו במילה שלהם (שו"ע אה"ע סי' כד סעי' ז) [ועי"ע בזוה"ק פר' קדושים פד שכ' דאסיר לבר נש לאסתכלא באת קיימא דיליה, ועי"ע בגמ' בסנהדרין צב: כל המסתכל בערווה קשתו ננערת. ובשבת קיח: א"ר יוסי מימי לא נסתכלתי במילתי], וכל שכן שאסור להסתכל במילתו של חברו, והזהירות בעוון זה גדול יותר מהטבילה, ולכך נראה שאדם שאינו יכול להיזהר בדבר זה עדיף שלא יטבול כלל. (ועי"ע בילקו"י כאו"א ח"א עמ' שפג).