דין חדרי המקוה ובית המרחץ

חדר החיצון (תשלום וכניסה) החדר החיצוני הוא החדר/ים שלפני חדר הלבשה [וכן חדרים פנימיים, כחדר הבלנים, ומחסני המקווה, האוצר וכד'], ושם כל העומדים לבושים, ומותר לומר שם דברים שבקדושה, וקריאת שמע. (שו"ע או"ח סי' פד) חדר האמצעי (מקום ההלבשה) החדר האמצעי הוא החדר שמתלבשים בו חלקם לבושים וחלקם אינם לבושים, והוא נפרד [אף ללא דלת או צורת הפתח] מחדר הטבילה והמרחצאות, ואף שאסור לומר או לדבר שם בדברי תורה [מלבד להפריש אחר מדבר איסור], מכל מקום מותר בהרהור בד"ת אפילו כנגד מי שאינו לבוש כלל (משנ"ב סי' פד סק"ה), ואף מותר בשאילת שלום (שו"ע שם). ובאופן שכל העומדים בחדר האמצעי לבושים, נחלקו הפוסקים: יש שאוסרים לדבר שם דברי תורה כיוון שמקום זה מיועד לשהייה ללא בגדים (ב"ח ופרישה סי' מה), ויש מתירים (ב"י, א"ר שהובאו במשנ"ב סק"ג) חדר הפנימי (מקלחות, ובורות המקווה) חדר הפנימי ששם כל העומדים אינם לבושים, הכולל מרחצאות ובור הטבילה, מקום זה אסור בדיבור ואף בהרהור בדברי תורה, וכן אסור בשאילת שלום, ואף אם לא נמצא שם אדם, שהמקום ספוג בזיעה שהרי רוחצים שם בחמים. (שו"ע סי' פד, ומשנ"ב סק"ג)