גדר סימן באבידה

סוג סימן: המוצא את האבידה מחזירה אחר שמקבל (לפחות שני) סימנים ממי שנאבד לו [ולדעת האחרונים ע"פ השו"ע בימינו אין להחזיר אלא ע"פ עדים וסימנים - אור ההלכה השבת אבידה עמ' קפח], וישנם כמה סוגי סימנים: א. סימן מובהק - [זהו סימן הנמצא רק בחפץ זה כגון נקב, כתם, שם, מדבקה שהדביקו הבעלים וכד'] וכשהמאבד נותן סימן זה מחזיר לו מהתורה ואפילו באדם רמאי. ב. סימן בנוני - [מידת החפץ, משקל, מקום המציאה, קשר מסויים, עטיפה, מספר מסויים של פריטים הקשורים יחד] הנותן סימן זה מהתורה אין מחזירים לו, ומ"מ תיקנו חז"ל להשיב אף לרמאי רק בעדים שהאבידה שלו [ולאדם רגיל בעדים שהאדם נאמן], אם לא שהוא תלמיד חכם. ג. סימן גרוע [צבע החפץ ואפילו כמה צבעים שיש בחפץ, או שיש את אותו סימן להרבה חפצים, מידת בגד אורכו, גולדלה ועוביה של טבעת] שהנותן סימנים מעין אלו אין מחזירים לו האבידה. מקום כסימן: מקום מדוייק של הנחת החפץ, שניכר שהונח שם בכוונה [וישוב לקחת מאוחר יותר], אם לא שהוא מקום הנחת חפצים מעין אלו כמטריות וכד'. מינין סימן: מניין של פריטים מאותו סוג, שאין בעצמותם סימן אלא מניין הפריטים הקשורים נחשב לסימן, וכן אם ניכר שהונחו נחשב מנינים לסימן אף שאינם קשורים יחד, ואין מניין נחשב סימן באופן שאין דרך לידע מנינם. טביעות עין: חפץ שנראה כשאר חפצים, אך מחמת שאינו חדש בעליו יכולים לזהות וי"א שחייב להכריז וי"א שפטור, ובמקום מושב ת"ח [כולל ישיבה וכד'- ועי' באור ההלכה שם בגדרי האברכים בימינו] חייב להכריז, שת"ח מחזירים להם בטביעות עין. (השבת אבידה כהלכתה עמ' נד)